תוכן

א) ענין השיר, כבר ידעת, כי היא מסטרא דגבורה, שהם הלוים, בעלי השיר. וסודו נרמז בפסוק, בשוא גליו אתה תשבחם, הנז’ בס"ה בפרשת לך לך. והענין הוא, כי כאשר הגלים התחתונים, מתעוררים לעלות למעלה, לטרוף טרפם ומזונותם, אתה תשבחם, שהוא בוצינא דקרדינותא, שרש כל הדינים וכל הגבורות, והיא נותנת בהם קצבה, ואומרת להם עד פה תבא ולא תוסיף, כנודע כי כל המדות, הם בסוד בוצינא דקרדינותא. כי החסד בטבעו להתפשט, כמו המים. אבל הגבורה והדינים, נותנת קצבה, כפי הראוי לכל אחד ואחד. וכפי בחי' הגלים, היא מניחם לעלות, בסדר המדרגות. ויש עולים מדרגה, ויש שעולים שתים. וכן יש שיורדים מדרגה אחת, ויש שיורדים שתים וכו'. וזהו ענין פרקי השיר, שהיו מכוונים בהם הלוים, שהיו עולים ויורדים במדרגת הקול. ונמצא כי כל בחי' השיר ומדרגותיו, להעלות הקול או להורידו, הכל הוא ע"י בוצינא דקרדינותא, ולכן השיר היא בחי' הגבורה. ודע, כי כאשר אלו הגלים יתעלו למעלה למעלה, עד מקום שערות העליונים, בראש או בזקן, או יהיו אותם השערות בחי' הנימין של הכנור, ויהיה השיר ע"י הכנור ההוא, וענין זה ארוך אין כאן מקומו.