תוכן

יג) ובזה יתבאר היטב טעם, למה בתחלת האצילות, יצאו שני נקודות זו"ן חסירות, וחסרונו(ה) גדול מן חסרונה(ו). ונתחיל בנקודת נוק' דז"א, ונאמר, כי לא יצא ממנה בתחלה רק הכתר שבה, לפי שכל דבר שיצא בתחלה, נשרש ונעשה שרש קבוע, ואינו זז ממקומו, ומה שהיה הוא שיהיה. אבל מה שבא אח"כ בסוד תוספת, אינו עיקרי, ויכול לצאת ולבא, ולהסתלק ולחזור כפי מעשה התחתונים, ולכן אלו יצאה נקודת נוק' דז"א כלולה בכל עשר חלקיה, היו בה תמיד, ובהגיע שם פגם מעשה התחתונים, לא היה אפשר להם שיסתלקו למעלה, והיו נשארים תוך הקליפה והפגם של התחתונים, והיו מתבטלים ח"ו בתוכם, ויחרב העולם. אבל עתה שלא יצא בתחלה רק הכתר שבה, הוא לבדו הושרש בה, וכאשר אח"כ בעת התיקון באים לה כל הט' חלקים אחרים באים בסוד תוספת, ואינם מושרשים בה, וכאשר יחטאו התחתונים ויגיע הפגם בנוק' דז"א, אז אלו הט' חלקים שבאו לה בסוד תוספת יכולים להסתלק למעלה, ולא יגיע הפגם בהם. גם בזה יובן טעם, למה לא הוצרך עיבור ויניקה ומוחין בנוק, כמו בז"א, לפי שכאשר באים אלו הט' חלקים שלה בעת התקון, באים בסוד תוספת, ולכן כלם באים כאחת, ונתקנת ברגע אחד, ואינה צריכה כל אותם הזמנים שהוצרכו לז"א, כמו שנבאר.