תוכן

ד) וכעד"ז היה הענין, בנקודה הי', שנעשה אליה פרצוף אחד שלם, הנקרא נוקבא דז"א. ונמצא, כי כל מציאות אלו העיבורים הנזכרים אצלינו, כלם היו לצורך התקון, שהוא היות בהם פרצוף שלם. כי בהיותם בתחלה בסוד נקודה לבד, נתקלקלו, מה שאין כן בבחינת האורות והעצמות שבתוכם, כי לא נתקלקלו כלל חס ושלום, ולכן לא נתחדש בהם דבר ע"י העיבור, אמנם מה שנתחדש בהם והיה, כי בתחלה {לא} היו נכללים בנקודה אחת ולא היו יכולים להראות פעולתם ולהוציא כחם, לחסרון תקוני הכלים. ואחר כך על ידי העיבור, אשר כל הכלים נתקנו, ונעשו פרצוף שלם, ואז הוציאו כחם, והראו פעולתם לחוץ, כי נתחלק אור הנקודה ההיא, לעשרה חלקים, והראו כח הראיה בעינים, והשמיעה באזנים, וכיוצא בזה.