תוכן

ד) וא"ת והרי אינו נקרא אדם, אלא בחבור מ"ה וב"ן, שהרי משם מ"ה לא נעשו אלא בחי' הדכורין, ומשם ב"ן נעשו הנוקבין, וא"כ איך שם מ"ה לבדו נקרא אדם. וי"ל, כי הענין הוא, כי כאשר שם מ"ה בירר ברורי שם ב"ן, חברו וצרפו עמו ממש, כמו שיתבאר בע"ה. והיה אור שם ב"ן טפל אליו, ויונק ומקבל שפע ממנו, כדמיון הבן והבת, שהם בני אב אחד, שהבן יורש הכל, והכל נקרא על שמו, ומה שהוא רוצה נותן אל הבת אחותו. ונמצא כי כח הבת נכללת בבן, ולכן שם ב"ן נכלל עם מ"ה, שהוא הבן, הזכר המברר את ב"ן שהוא בת נוקבא, ומחברו אליו כנז"ל, ולכן איננו נחשב בחשבון, כי לא היה לו שום תקון, אלא ע"י מ"ה. ולכן כאשר מ"ה מברר את הב"ן, לוקחם תחלה לעצמו, בבחי' תרין עיטרין, שהם חסדים וגבורות, ששניהם יורשם הזכר תחלה, שהוא הוי"ה דמ"ה. ואח"כ בעת הזווג, נותן הזכר לנקבה עיטרא דגבורה, שהיא הוי"ה דב"ן, ונחשב כאלו משלו נותנו לה, כי הכל היה שלו כנזכר. ונמצא כי ב' בחי' יש אל הנקבה, אחד בהיותה כלולה עמו. והב' אח"כ, כשהיא בפ"ע, כי אז נותן לה עיטרא דגבורה. וזהו סוד ושם אשתו מהיטבאל וגו', כי הנה בשם זה, יש בו אותיות מ"ה י"ט, ואותיות מ"ה הוא האור החדש, הנקרא הוי"ה דאלפין דמ"ה כנזכר, ואותיות י"ט הם בחי' הנוקבא בהיותה כלולה בו, וטפילה לו, כי אז אין הנקבה נקרא, אלא בסוד י"ט, שהוא בחינת מספר אותיות המלוי של הוי"ה דמ"ה, כשתסיר שרשו שהוא כ"ו, ישאר י"ט. אשר זהו סוד אדם וחוה, כנודע כי אד"ם בגימטריא מ"ה, וחו"ה בגימטריא י"ט, יען הוא כולל כל הוי"ה דמ"ה דאלפין, ובהיות אשתו מחוברת לו, נקראת חו"ה, שהיא בגימטריא י"ט, כמנין מלוי ההוי"ה דמ"ה כנזכר.