תוכן

ד) עוד יש טעם אחר, למה נקראת עור. ויובן במה שביארנו לעיל, והוא, כי הנה האדם העליון הוא בחינת שם ההוי"ה דמלוי אלפי"ן, שהיא בגימטריא אד"ם. והנה הוא כלול מד' בחינות, שהם: נשמה לנשמה, ונשמה, ורוח, ונפש. כנגד ארבעה אותיות הוי"ה הנזכר. והנה האור הפנימי שבכלם, שהיא נשמה לנשמה, הנקרא יו"ד שהוא אבא, רוצה להאיר בחוץ, ואז האור שלו מכה בנשמה החופפת עליו, הנקראת ה"א שהיא אימא ומאיר בה. והנה אם תכה יו"ד פעמים ה"א, יהיו בגימטריא ק"ך. אח"כ אור הנשמה, מכה ברוח הנקרא וא"ו. ואז הוא הכאת ה"א בוא"ו, שהם בגימטריא ע"ח. אח"כ מכה אור הרוח בנפש החיצונה מכלם, והיא הכאת וא"ו בה"א, שגם הם בגימטריא ע"ח. ואם תחבר שלשה הכאות אלו, הם בגימטריא עו"ר, לפי שכל אלו האורות שמספרם רע"ו, חוזרים ומכים בעור האדם, לצאת חוצה לו, ואז נקרא עור. וביאור הענין זה, יותר מבואר הוא, כי הנה האדם שהוא הוי"ה דאלפי"ן, הוא ז"א, אשר בתוכו המוחין דאבא, תוך נה"י דאבא. והם בחי' יו"ד, נשמה לנשמה שבו. ומחוץ נה"י דאימא, עם המוחין דאימא, והם בחי' ה"א. והנה בהיות אורות נה"י דאבא, מכים בנה"י דאימא מחוץ להם. הרי יו"ד פעמים ה"א. אח"כ מכה נה"י דאימא בז"א, והרי ה"א פעמים וא"ו. אחר כך יוצאים האורות מז"א אל לאה, שהיא ה"א תתאה הרי וא"ו פעמים ה"א. וכלם בגימטריא עור.