תוכן

יד) וע"י שהוא מבחי' ה' ראשונות של הכתר, שלא היה בהם בטול כלל, לכן דו"ן שבו, שהם בחינת מ"ה וב"ן, הם מחוברים יחד לגמרי, ולזה נתכוונו באדרא, באמרם, ובגין כך לית בהאי עתיקא ימינא ושמאלא כלל וכו' פי': כי המ"ה והב"ן שבו, הם מתחברים יחד, בין בצד ימינו בין בצד שמאלו. ובכן נמצא, שאין שם ימין ושמאל נופל בו, כמו שנופל באריך, שצד ימינו היא דכורא, וצד שמאלו נוקבא. האמנם ענין דו"ן, מ"ה וב"ן שבע"י, הם מתחלקים בבחינת אחור ופנים, כי בחי' מ"ה היא בצד פנים שלו, בימינו ובשמאלו. ובחי' ב"ן שבו, היא באחור שלו, בימינו ושמאלו. ובהיותו עד"ז, הוא חבור גמור, שהמ"ה והב"ן שלו, נמצאים בין בימינו בין בשמאלו. גם בזה נמצא מעלה יתירה בע"י מכל שאר הפרצופים, כי נודע שאין בחי' למעלה, שאין בה פנים ואחור, ושם מ"ה יש בו פנים ואחור, ושם ב"ן יש בו פנים ואחור, והנה בע"י, עומדים שני אחורים דמ"ה וב"ן יחד, מחוברים זב"ז, ודבוקים זב"ז, ומצד זה יש בחי' הפנים של מ"ה, ומצד השני יש בחי' הפנים של ב"ן, ונמצא כי אין נגלה בעתיק בחי' אחור כלל, כי משתי צדדיו הם פנים, אלא שהפנים של ב"ן, אנו קורים אותם בחי' אחוריים דעתיק, בערך הפנים של מ"ה שהם הנקראים פנים דעתיק, ולכן אין בעתיק בחי' אחור ופנים כלל, אלא כלו בחי' פנים לבד כנז' אבל בא"א, אשר מ"ה הוא בימינו, וב"ן משמאלו, נמצא כי הפנים דמ"ה, והפנים דב"ן, הם נקראים פנים דאריך, בימינו ובשמאלו. והאחור דמ"ה וב"ן, הם האחור דאריך בימינו ובשמאלו, ונמצא כי יש בא"א בחי' אחור ופנים ממש. וכן בשאר הפרצופים כלם, יש בהם פנים ואחור מה שאין כן בעתיק.