תוכן
יב) והנה אחר שנתבאר, איך נאצלו נר"ן, מן האזן והחוטם והפה, נבאר עתה בחי' הכלים, שהם הגוף שלהם. הנה נתבאר, כי מבחינת הראיה עצמה, נעשת הנשמה לנשמה. אבל דע, כי אין בחי' הראיה בחי' ההבל ממש, הנמשך מן העין, כדרך האזן והחוטם והפה, שהנשמה והרוח והנפש, הם הכלים ממש, המתפשטים מהם למטה. אבל העינים אינם כן, כי ההבל עצמו שלהם נשארה במקומה בבחי' אור מקיף הנקראים נשמה לנשמה. אמנם יש בה מציאות אחד נמשך ממנו, והיא סוד הראיה וההסתכלות בלבד, ואינו הבל ממש נמשך למטה, ולכן מבחי' הראיה הזאת, נעשו הכלים הנקראים גוף, אבל בחי' ההבל עצמו של העין, הוא פנימי מאד, ואי אפשר שימשך ויתפשט למטה. ולפי שהראיה הזאת נמשכה מן העינים, שהם יותר עליונים מן האזן והחוטם והפה, לכן בראיה הזאת לבדה, היה כח לברא ולעשות הכלים, ולא הוצרך גם ההבל עצמו שלהם. מה שאין כן באזן וחוטם ופה, שהם יותר תחתונים, כי הוצרך שהבל עצמו ממש שלהם יתפשט, כדי לעשות ולהאציל הבחי' הנזכר, ולא נעשה מהם שום מציאות, אלא בכח ההבל עצמו. האמנם לפי שבחי' העין, לא היתה הבל ממש, רק ראיה בלבד, לכן לא נעשו ממנה רק בחי' הכלים בלבד. מה שאין כן באזן וחוטם ופה, שאפילו בחי' כלים לא היה יכולים לעשות מבלי הבל עצמו ממשיי, אלא שלהיותו הבל ממש, לכן היו נר"ן וכו' כנזכר.
