תוכן

יא) ונמצא כי ההבל היוצא מאחד מג' מקומות הנזכר, שהם אזן וחוטם ופה, הנה זה ההבל, הוא עצמות וממשות האור שיוצא ומתפשט לחוץ, ואף גם קצהו המתפשט אל הצדדים הנקראים חיצון כנזכר, גם הוא מן האור עצמו המתפשט, אמנם ודאי שיש הפרש בינו, לבין ראש ההבל הנקרא פנימי כנזכר, עם שהכל הוא אחד. ודע, כי מן הראש ההבל הנקרא פנימי כנזכר, היוצא מן האזן, ממנו נעשה בחי' ראש אל הנשמה, להיותו יותר קרוב ועליון ודבק עם מוצא מקור ההבל, אבל המתפשט הנקרא חיצון כנזכר, הנה הוא נעשה בחי' גוף הנשמה. כי כמו שבבחי' הכלים הנקראים גוף האדם, יש ב' בחי', והם ראש וגוף. כן יש ברוחניות עצמו, הנקרא נשמה, יש בה בחי' ראש עליון, ובחי' גוף שתחת מדרגת הראש. ובחי' ראש הנשמה, מתלבשת בראש האדם. ובחי' גוף הנשמה, מתלבשת בגוף האדם. ועל דרך זה בהבל החוטם, נעשו ממנו ב' בחי', (נראה שחסר כאן, וכצ"ל, כי מן ראש עליון של ההבל, נעשה רוח אל ראש האדם. ומקצה ההבל הנקרא חיצון, נעשה רוח בגוף האדם. ועל ד"ז בהבל הפה, נעשה ממנו ב' בחי') כי מן ראש עליון של ההבל הנקרא פנימי, נעשה נפש אל ראש האדם. ומקצה ההבל הנקרא חיצון כנזכר, נעשה נפש אל גוף האדם.