תוכן

י) ודע, כי טבע ההבלים היוצאים מן החוטם ומן הפה, הוא שיוצאים בחוזק בקלוח ישר נמשך למטה, ואחר שנמשך למטה בקלוח, אז חוזר ומתפשט אל הצדדים, כנראה במוחש. ופשוט הוא, כי אע"פ שהכל הוא הבל אחד, עם כ"ז הפרש יש בין ראשית ההבל, במקום התחלת קלוחו בחוזק, בהיותו נמשך ביושר כנגד הפה או החוטם, לבין סיום ההבל במקום שמתפשט אל הצדדים כנזכר. והטעם הוא, כי ההבל שהוא כנגד הפה ממש, הנה הוא דבק בשרשו ומקורו, ותמיד השפע עליון נמשך אליו, וזה שאמרו בס"ה, דאין סוף מטי ולא מטי ביה, ותמיד נדבק ונאחז עם הא"ס, ע"י אותו הקלוח של ההבל, היוצא בכח בחוזק מבפנים, ומכה בו תמיד. וזה הקצה העליון של ההבל, יקרא פנימי. ושאר ההבל המתפשט, יקרא חיצון. כי ההבל היותר קרוב אל מקום מוצאו, כמו הפה והחוטם, הנה הוא פנימי. ובהיות ההבל מתרחק יותר, אז יקרא חיצון.