תוכן

יב) והענין כי כל אותה בחי׳ של מעלה ממנה, הובררו מאליהם, ע״י המחשבה שבכל בחי׳ מהם, ולא היו צריכין אל מעשה התחתונים, שעל ידיהן יתבררו, לפי שהקליפות אשר כנגדן אין בהם כח כ״כ, אבל בחינת המ״ן של המלכות, (דנוקבא דז״א) אשר הם בחי׳ עשייה, ששם כל עיקר שורש ותוקף הקליפות, לכן לא היה בה כח לתקן ולברר הבחי׳ של מ״נ שלה שהיה באלו המלכים, לסבת היותן נתונים בעמקי הקליפות החזקים ולא היה יכולת בה לבררם עד שבא אדה״ר וע״י מעשיו ותפילותיו היה מכניע את הקליפות, והיה מחזיר זו״ן פב״פ, ואז מתבררים חלק המ״נ דנוקבא דז״א בירור גמור, ואז לא היה עוד שם חורבן בעולם, והיה אז כמו שיהיה בימי המשיח ב״ב, כי אז כתיב בלע המוח לנצח, שהם הקליפות, אשר חיותם הוא בחי׳ המ״נ אלו שלא הובררו והם עדיין בתוכם, ואם היו נבררין לגמרי היה מסתלק מהם כל החיות. והיו מתים לגמרי. וזהו ענין אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, כי כאשר יכלה כל הנשמות הקדושות לצאת משם, ועולין בבחי׳ מ״נ, שמהם נוצרים הנשמות, כנ״ל בתחלת הדרוש, לא יהיה עוד חיות אל הקליפות, וימותו ויתבטלו. וזהו בלע המות לנצח, כי הקליפות נקרא מות תתבלע ותתבטל לגמרי.