תוכן

א) נחמד מאד, בענין חכמת הכרת הפרצוף. דע, כי באדם חקוקות כ"ב אותיות האלפ"א בית"א, וכנזכר בספר יצירה, ענין השלשה יסודות אמ"ש, והשבעה כפולות, במקומות נודעים, אזן ימין וכו'. והי"ב פשוטות, בטחול וקרקבן וכו', כנזכר שם. והנה דוגמתם יש כ"ב אותיות ג"כ בנפש האדם, וכן דוגמתם כ"ב אותיות אחרות ברוח. כ"ב אותיות בנשמה. וההפרש שבהם הוא, כי כ"ב אותיות של הנפש, הם קטנות. וכ"ב אותיות שברוח, הם בינונים. וכ"ב אותיות של הנשמה, הם גדולות. ואלו הם ענין שלשה האלפ"א ביתו"ת שבתורה. אתוון זעירין. אתוון בינוניים. אתוון רברבין. ומי שאין בו רק נפש, לא יתגלו בו רק אותיות זעירין. ומי שאין בו אלא רוח, מראה בתחלה אתוון זעירין, ונעלמים ומתכסיין. ומתגלים אותיות בינוניות. וחוזרים ומתכסיין. ומתגליים אתוון זעירין. וכן הולך תמיד חוזר חלילה. בליט ונציץ וסתים. כנזכר בפרשת יתרו בפסוק ואתה תחזה. ומי שיש בו גם נשמה, הוא מתגלה בו כל השלשה אלפ"א ביתו"ת: זעירא, ובינונית, ורבתי. זו נגלת וזו נכסת. ע"ד הנזכר. ולא פסיק. כי כמ"ש בזוהר פרשת ויקהל, (דף ר"י ע"א) בענין ג"ע הארץ, שיש שם אותיות שהם מנצצן שם אז, כפי החלק הגובר אז ברקיע דגנתא, הכי בלטי ושכבין ונעלמים, וחוזרים להאיר חוזר חלילה. וכן הענין בנר"ן של האדם. מראים אותיותיהם לחוץ, ע"י נציצה והחזרה והעלם. ודבר זה נטבע בהם בטבעו ממש.