תוכן

יט) והנה החכמה הזו, מתפשט בבחי' הוורידים והעורקים, של הדם החיוני של אדם, שהם בחי' הדפקים הדופקים הנודעים, ובתוך הדופקים ההם, גנוז ונעלם ומלובש החיות העליון דא"ס, המחיה את האצילות כולו. באופן כי הדופק עצמו, שהוא הווריד, הוא אבא. והחיות שבתוכו, הוא אור וחיות של הא"ס, המחיה האדם. וכבר ידעת כי כלא אתברר במחשבה, כנזכר בהיכלות דפרשת פקודי, (רנ"ד ע"ב) שכל הש"ך ניצוצות, אתברירו במחשבה, ויצא הפסולת והרע מתוך הטוב, ולכך בחי' הדם הטוב, שהוא החיות המשובח הוא נעלם בדפק. והדם הרע יוצא לחוץ. ולפעמים מחמת העונות של האדם, אין יכולת במחשבה לברר ולדחות מותר פסולת הדם הרע לחוץ, ואז יחלה האדם, וצריך להקיזו, כדי שיצא לחוץ כנודע אל הרופאים, כשמקיזין דם הדפק.