תוכן
ז) וזה ענין מרדכי והארתו: דע, כי הנה בזמן הדורמיטיא דז"א, לא בלבד נכנסין המוחין דז"א, מצד נה"י דאימא, ונכנסין בנוקבא רחל, בהיותה אב"א, אלא אף גם המוחין דבנה"י דאבא, בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע, דא אבא ואימא. ונמצא, כי כמו בהיות המוחין ההם תוך ז"א, היו יוצאים מהם ב' הארות לחוץ, ומבחי' הארת המוחין דאבא, יוצא יעקב, מצד פנים דז"א. ומבחי' הארת מוחין דאימא, יוצאת רחל מצד אחוריו. גם עתה, יוצאות מרחל נוקבא דז"א, ב' הארות אלו ג"כ בלי ספק. ולא עוד, אלא שבהיות מוחין הנזכר תוך הנקבה, נתוספה בחי' הארה שלישית, משא"כ בהיותם תוך ז"א. והוא, כי הנה בהיותם תוך ז"א, היה היסוד דאימא נשלם בחזה דז"א, והיסוד דאבא, שהוא יותר ארוך כנודע, היה נשלם בסיום היסוד דז"א ממש, ולא היה יוצא מחוץ ליסוד כלל. אבל עתה, בהיותם המוחין תוך הנקבה, אשר היסוד שלה נוקביי קצר, מוכרח הוא, שהיסוד דאבא יתפשט, ויצא מחוץ ליסוד נוקבא ולחוץ, ותתגלה הארתו בגילוי גמור לגמרי. ונודע, כי מה שהיה מתלבש ביסוד דז"א, הוא בחי' העטרה של היסוד דאבא, שהוא בחי' המלכות דאבא, ואין ספק כי הארה זו הנגלית ממלכות דאבא, היא הארה גדולה עד מאד.
