תוכן
צח) ואשא דכיא, הם גבורות שביסוד שלה, והם המ"ן עצמם. והנה כלי זה נתן אליה בביאה ראשונה, שנזדווג עמה בבריאת העולם, בתחלת האצילות, ואז נעשית כלי, וכבר יש בה חלק מן החסדים עצמן, אז יכולה לקבל טפת החסדים עצמם, שהם טפת זרעית של מ"ן ואז ראויה לעיבור,
והבן היטב עד מאוד טעם כל זה, כי הוא בבחי' הרי"ו והגבורה והנוקבא שבחסדים עצמם, שע"י תקבל חסדים עליונים, שהם ע"ב דיודי"ן, והוא שם ע"ב דיודי"ן, והוא שם ע"ב א', הנולד כל ה"ג הנקרא רי"ו. ושניהם יחד נקרא עיבור: ע"ב רי"ו, להורות, כי אין עיבור בעולם, אם לא ע"י שניהם.
