תוכן

נב) גם יש חילוק אחד והוא, כי האדם התחתון אינו יכול לעלות נשמתו בסוד מ"ן, רק אחר היותו בן י"ג שנה ויום אחד, אמנם זו"ן אינו כן, כי הוא יכול להעלות מ"ן תכף אחר ט' שנים ויום אחד, שנגדלו איבריו ומוחותיו, והושלם פרצופו, אף על פי שאינם ראוים להוליד, רק הם שלמים לעצמן ולצורכם. וטעם הדבר הוא, כי הנה בין הנשמות של האדם, ובין ז"א, שניהם הושלמו בפרצוף, אחר ט' שנים ויום אחד, ושניהם מתחילים לעלות. אמנם נשמות האדם, קודם שיגיע אל יסוד העליון, אשר שם הוא מקום העלאת מ"ן מ' דכורין, פוגע בו שלשה קליפי ערלה, בסוד שלש שנים יהיה לכם ערלים, ומשלים להעלותם בשלשה שנים, שהם בשנת י"ב ויום אחד, ואחר כך בשנת הי"ג אז עולה אל יסוד עצמו, ואז יהיה כל פריו קודש הלולים לה', ומשלים להשתלם שם בשנה אחת, ובהשלימם להיות בן י"ג שנה ויום אחד, אז הוא מעלה שם מ"ן מבן י"ג שנה, ולא מקודם. אך ז"א, אחר היותו מבן ט' שנה ויום אחד, שמתחיל לעלות, אינו פוגע שם ערלה ח"ו, כי אין שם ערלה דבוק בה, כי מהבינה ולמעלה אין החצונים נאחזים, ונמצא כי תכף פוגע בנה"י של או"א, ונעשים לו מוחין, ויכול להוליד, משם והלאה תכף אחר יום ראשון של שנה עשירית, כי כבר התחיל להכנס המוחין.