תוכן

ב) וזה ביאור כל הנזכר, כי הי"ח ברכות שיש מן ענ"י עד ברכת התורה, הם ח"י ברכאן דיסוד דעשיה, ומן הודו עד ב"ש, הוא רישא דעשיה, היכל ק"ק שלה. וב"ש, הוא היכל ק"ק, ראש היצירה. ולכן הם י"ג ברוך, כמנין אחד, והוא סוד י"ג מכילן דרחמי, אשר בעולם היצירה. ולכן יש בב"ש פ"ז תיבות, ככתוב בנוסח שנעתיק לקמן בע"ה, לרמוז כי הוא ראש היצירה, שעליו נאמר ראשו כתם פז. ולכן צ"ל המהולל בפה עמו, שעולה בגימטריא פ"ז. ולא ככתוב במחזורים בפי עמו. ואח"כ ח"י שמהן, שיש באותם הפסוקים, של יהי כבוד ה' לעולם, עד תהלה לדוד כנודע. והנה הם ח"י ברכאן דיסוד דיצירה. ולהיות כי נודע, כי בכל עולם מארבע עולמות אבי"ע, יש כל הי"ס, וכל הפרצופים, שהם: א"א, ואו"א, וזו"ן. ולכן בסוף היצירה, אנו חוזרים להזכיר ח"י הויות בשירת הים. וי"ג שבחים דישתבח, שהם: שיר, ושבחה, הלל, וזמרה, כו':