תוכן

א) מנהגים בענין שכיבת הלילה. הנה בתחלת הלילה, ישכב על צד שמאל, כנזכר בהרמב"ם ז"ל. ואחר ח"ל, אם ירצה לישן, יתהפך על צד ימינו, ומועיל מאד לבטל כחות החיצונים. עוד דע, כי לילה לאו זמן ציצית הוא, כנזכר בגמרא. אמנם אין זה אלא בטלית גדולה, שמתעטפין בו בשעת התפלה. והטעם הוא, במה שנתבאר אצלנו בדרושי הציצית, כי הטלית והציציות, הוא בחינת אוה"מ, הנמשך מצד אימא עלאה אל ז"א, הנקרא מדת יום. אבל נוקבא דז"א, הנקרא מדת לילה, כי אז זמן שליטתה, אין לה בחינת אור מקיף משם. אבל הטלית קטן, כבר נתבאר, כי בחינתו הוא מבחינת זמן הקטנות, שאז הז"א הוא בבחינת העיבור דתלת כלילן בתלת, ולכן נוהג אפילו בלילה, לפי שבלילה הז"א ישן בסוד העיבור, שחוזר להתעבר בתוך אימא עילאה, בסוד ג' דקטנות, ובחי' זו אינה מתבטל אפילו בלילה. כי דוקא טלית דבחינת הגדלות, הוא שנפסק ומתבטל בלילה. אבל ציצית דזמן ג' כלילן בג', אינו מתבטל כלל לעולם אפילו בלילה. ולכן צריך ליזהר, שלא להסיר מעליו ציצית קטן, לא ביום ולא בלילה, וישכב עמו בלילה, ויועיל מאד לבטל כחות החיצונים, ואין זמן שצריך להסיר אותו מעליו, אלא בכניסתו לבית המרחץ.