תוכן

א) בענין נפילת אפים, שנהגו לומר אחר ויעבור וי"ג מדות. ותחילה אכתוב דרוש א' קצר, והוא זה. דע כי בין בתפלת שחרית, או מנחה, או ערבית, לעולם יש בכל א' מהם בחינת זווג עליון. אבל יש חילוק ביניהם, כי זווג דשחרית, הוא פב"פ. ודמנחה ודערבית, הם בסוד אחור באחור. וזה עניינם: כי בתפלת שחרית, החסד מתעורר בעולם כנודע, בסוד וישכם אברהם בבקר, ולכן יש כח בידינו, לכלול ד' עולמות אבי"ע זב"ז עד האצילות, כמבואר לעיל באורך בתפילת השחר. ולכן אחר שנכללו ד' עולמות זב"ז עד האצילות, אז אנו עושים נפילת אפים, בסוד העלאת מ"ן למעלה, ואז אנו מעלים נפשותינו מן העשיה, ורוחינו מן היצירה, ונשמתינו מן הבריאה, ואז יהיה נעשה הזווג ההוא על ידינו בבחינת פב"פ, לפי שמדת החסד הוא אשר הביא אותה, ותיקן אותה, לכשתהיה פב"פ עמו.