תוכן

ו) וכן כשנכנס אור החסד בבינה, אין בכלי דבינה רשימו גדול, כמו שהיה בשנים הראשונים דכתר וחכמה, וזה יובן עם הנז' לעיל, כי אור הבינה נתרחק ממנה ג' מדרגות, או קרוב להם, כי אם היה ג' מדרגות גמורות היתה נעשת תכף כלי גמור בעת הסתלקות אורות, כדוגמת ז' הכלים התחתונים, אבל לא היו, אלא קרוב לג' מדרגות, ולכן אור הרשימו שלו קטן מאד, ועתה בהכנס שם אור החסד, והוא בן של הבינה כנודע, וא"כ א"א שהבן שלה יהיה בעלה, ואם נאמר להפך, שיהיה אור הקטן הרשימו של הבינה זכר, ואור החסד נקבה, גם זה א"א, ולכן הוצרך שהזו"ן שבכלי החכמה, יהפכו פניהם כלפי מטה, ומזדווגים יחד, ונולד מביניהם אור אחד חדש, ומורידים אותו למטה, ונותנים אותו בכלי הבינה, ע"י היות פניהם הפוכות למטה, וכמו שיתבאר למטה, ואז האור החדש הזה, מכה באור הקטן הרשימו דבינה, ושניהם מכים זה בזה, ועושים ב' כלים, אחד לזה, ואחד לזה, ואח"כ מתלבש אור החדש, תוך זה הרשימו, ונעשים כעין זו"ן, ושניהם תוך כלי אחד דבינה בלבד, ואור זה החדש נקרא יו"ד, וכמו שנבאר עתה. ואמנם אור החסד שנכנס בכלי הבינה, כיון שהוא בן שלה כנז', לכן הוא נשאר בתוכה תמיד לעולם, בבחי' מיין נוקבין שבה, וזכור הקדמה זו היטב.