תוכן

י) גם תכוון כוונה א' בזה המזמור, והוא, כי תכוין שבמזמור זה יש ע' תיבות, כמנין ע' קלין דיולדה, וכנזכר בזוהר פרשה פינחס. וביאור ענין זה הוא כך, כי הנה נת"ל, שבנ"א היה זווג יעקב ורחל, ואז נתעברה רחל מאותו הזווג, ונשארה מעוברת בהיותה בעולם האצילות. ואמנם צריך לינתן באותו העובר אשר בתוכה שפע גמור שלם בנר"ן, ואח"כ נולד הוולד ההוא, והשפע ההוא, וכל עולם ועולם לוקח חלקו, מאותו הוולד הנולד. והנה חלק הנשמה, לוקחתו הבריאה. וחלק הרוח, לוקחתו היצירה. וחלק הנפש, לוקחתו העשיה. והנה הנקבה הנזכרת יורדת מן האצילות, אל עולם הבריאה, בהיותו עדיין למעלה באצילות כנזכר, ושם בעולם הבריאה, יולדת הנקבה הנזכר, וכאשר צועקת אותם הקולות כשרוצה לילד, אז מזדווג הזכר עמה בבחי' חלק הנשמה, ונגמר העובר גם בחלק הנשמה כנזכר, וע"י הזווג הזה, נפתח רחמה ויולדת, ויוצא הוולד בעולם הבריאה.