תוכן

טז) ועתה נבאר ענין אוה"מ הזה, ובו יתבאר בקיצור אופן התלבשות כל פרצופי עולם האצילות זב"ז, איך הוא. הנה נתבאר, כי עת"י נתפשט שעור קומתו, עד סיום עולם האצילות, ושעור קומתו ממש, הוא הנקרא עולם האצילות. והנה עת"י, הוא כולל י' ספירות, בבחי' כלים, ובבחי' אורות פנימיים בלבד. ואח"כ בא פרצוף של א"א, כולל כלים ואורות פנימיים בלבד, והלביש את ז' תחתונות של עת"י עד סופם, אבל ג' ראשונות דעתיק, נשארו מגולים, כי רישא דא"א מלביש מן חסד וגבורה דעת"י. ואח"כ או"א, מלבישים על א"א, מז' תחתונות שבו ולמטה. ואח"כ ז"א ונוקביה, מלבישים לאו"א, עד שנמצא, כי עת"י מתלבש בבחי' כלים ואור פנימי שלו, תוך כל המלבושים הנז' כלם, והוא פנימי לכלם, ונוקבא דז"א, חצונה לכלם, וכ"ז בבחי' אור פנימי. אבל בבחי' אורות מקיפים, הוא להפך, כי אור מקיף דנוקבא דיושר, היא יותר פנימית, מכל שאר אורות המקיפים. ואו"מ דעתיק, הוא יותר חיצון שבכלם. והענין, כי אור המקיף דנוקבא דז"א, הוא חופף ומקיף על נוקבא דזעיר אנפין עצמה, ועליו עומד ומקיף אור המקיף דז"א, ועליו עומד ומקיף אור המקיף דאו"א, ועליו עומד ומקיף, אור המקיף דא"א. ועליו עומד ומקיף, אור המקיף דעת"י. באופן, כי בכלם לא יש מי שיתחברו יחד אור הפנימי עם אור המקיף, אלא בנוקבא דז"א בלבד. ונמצא, כי בבחי' אור פנימי, דנוקבא דז"א חצונה מכלם, ועת"י פנימי מכלם. ובבחינת אור מקיף, דעת"י מקיף וחיצון לכלם, והנוקבא דז"א פנימי מכלם. וטעם הדבר הוא, כדי שבהיות הענין כך, נמצא כי עת"י מאיר לכל שאר פרצופי האצילות, בתכלית ההארה, כי אור פנימי שלו שהוא פנימי לכלם, בוקע ויוצא לחוץ, ומאיר לכלם. ואור המקיף שלו, מאיר ג"כ על גבי כלם, ונמצאו כל הפרצופים אחרים, נתונים באמצעו של הפנימי והמקיף שלו, וכלם מקבלים הארה נפלאה ממנו. ועל ד"ז ג"כ יהיה א"א, מאיר בשאר הפרצופים, הנתונים באמצע אור הפנימי ואור המקיף שלו, ומזה תקיש לכלם.