תוכן

ד) ותחלה צריך שנבאר הענין הזה דרך כלל, ונרמוז אותו, במה שארז"ל במסכת כתובות פרק ד'. ואמרו, האשה עולה עם בעלה, ואינה יורדת עמו וכו', דע, כי נוק' דז"א, הנק' רחל כנזכר, אין לה דרך אחר להבנות ולהעשות פרצוף, אלא ע"י בעלה. כי האורות שלה הנמשכים מן אימא, הם באים לה דרך ז"א, ע"י נקב כנזכר. והענין הוא, כי המוחין דז"א מתלבשים תחלה בנה"י דאימא, ואח"כ נתלבשו בתוכו, בג' קוים שבו. הנה הנצח דאימא, מתפשט עד סוף הנצח דז"א. וההוד דאימא, עד סוף ההוד דז"א. אבל היסוד דאימא, אינו מתפשט אלא עד החזה דז"א, בקו אמצעי שבו, ובסוף היסוד הזה, יש פתח פתוח, שבו יוצאים האורות של החו"ג דמוחין דאימא, ונגלים בז"א בתוכן, מן החזה ולמטה, ושם במקום החזה, נוקבים האורות דאימא, הצריכים לילך אל הנקבה ונוקבים נקב, ועוברים לצד האחור ומאירים בנקבה. ולכן, לא נבראת הנקבה, אלא שם, לפי שכל הארת הנקבה, היא מן הגבורות דאימא, שיוצאות אליה.