ז) ואע״פ שקול הוא בת״ת, הענין הוא שמכאן נמשך מקיף אל הדיבור, (נ״א מהקול אל הת״ת) ומהדיבור אל המלכות, ומה שלפעמים עלה ישראל לחכמה אע״פ שהשורש הוא כאן (הוא של ישראל הוא ת״ת) בחוטם, והעינים הוא בחכמה, עכ״ז עולה, כמאן דארח, שעולה ריח ניחוח עד המוח, כי שם הוא חכמה, (ע״כ הגיע דרוש זה מהר׳ גדלי׳ הלוי ולא יותר, כ״כ בשה״ק ע״ש).