ז) ואמנם אצילות א״ק הזה ומכ״ש שאר עולמות שתחתיו כנ״ל, היה להם ראש סוף והיה להם זמן התחלת הויתן ואצילותן, משא״כ בא״ס הנ״ל.
ז-ח) ואמנם אצילות א״ק הזה וכו׳ והנה מן העת וזמן וכו' מאז התחיל הויות הנבראים כולם בזה אחר זה וכו': כלומר שבא"ס ב"ה עצמו אין שום שורש והתחלה, שממנו יהי' נמשך בחי' הזמן, שה"ס האורות שאינם ראוים לבא זולת בזה אחר זה כמו שהארכתי לעיל, אלא מסוד קו וצמצום, שנק׳ ע״ס דא״ק, שהם הויה הראשונה אחר הא״ס ב״ה, שבו נשרשה אותה ההתחלה לגבול זמן ומקום, כנ״ל באורך, שנקודת הצמצום עצמה ה״ס שורש לכל מיני חסרונות הבאים בזה אחר זה, והקו ה״ס שורש לכל מיני תיקונים, שא״א שיתגלו אלא בזה אחר זה, כנ״ל.
ואז נברא בזמן הראוי לו אחר בריאת העולמות העליונים אשר עליו: כלומר, שמציאות החסרון לריבוי בחינותיו. ה״ע השתלשלות המדרגות והפרצופין זה מזה, כי אין פרצוף נאצל ויוצא מפרצוף העליון אלא בסיבת חסרון שבו. וא״כ ריבוי ההשתלשלות של המדרגות והעולמות היא שלשלת ארוכה של התרבות החסרונות והתרבות האורות דתיקונים. ונודע, אשר כל הכחות למיניהם שיש בעליון, מוכרחים להיות בתחתון, ונמצא, שבעוה״ז שהוא התחתון מכל העולמות ומכל המדרגות, נמצא בהכרח שמתקבצים בו כל בחי׳ החסרונות והמסכים מכל הקודמים לו, כי כל הכחות שבעליונים בהכרח שימצאו בתחתון, כמ״ש הרב בענף י׳ ע ״ש.
וזה אמרו, משתלשלים והולכים זה תחת זה בזמנים שונים ומאוחרים. כלומר, מאוחרים במעלה, כי כל תחתון אינו משתלשל מהעליון אלא בסיבת חידוש חסרון כאמור. וזה אמרו עד שהגיע זמן בריאת עוה"ז ששיעורו שתא אלפי שני, שה״ס קיבוץ כלל החסרונות והכשרתם לתיקוניהם שישנם בכל העולמות, אשר כלל תיקונם של העליונים תלויים בדרי האי עלמא. ושיעור הזה התחיל להתגלות בהויה ראשונה בסוד קו וצמצום, ובסוד סוף מעשה במחשבה תחילה. שה״ס, שהדביקות האמיתית וקבלת טובו ית׳, יהיו עולים בקנה אחד, שמטעם הזה יצאה סוד הנקודה מבחי׳ אור א״ס ב״ה לעולם הצמצום, שה״ס סוף מעשה במחשבה תחלה. וסוף מעשה, ה״ס גילוי שמותיו הקדושים, שכללותם מוגדרים בי״ג מדות של רחמים: ה׳ ה׳ אל רחום וכו׳ הכתובים בתורה הק׳, שהמה סוד כללות הכלים. ואורותיהם שנק׳ י״ג נהרות דאפרסמונא דכיא, מוגדרים בסוד י״ג מדות של רחמים הכתובים במיכה: מי אל כמוך וכו׳ אשר כל השיעור שבי״ג מדות הללו מוכרחים להתגלות בעוה״ז, לסיבת הרצון של המחשבה הראשונה בסוד הצמצום, שה״ס אשר הדביקות האמתית וקבלת טובו ית׳ יהיו עולים בקנה אחד ולא יהיו עודהפכים זה לזה, כמ"ש בפמ"ס ענף א׳ באורך.
ולפיכך, מחוייבים להמצא אותם החסרונות בכמותם ואיכותם הערוכים לעינינו בעוה״ז, להיות כל חסרון ה״ס כלי, ואם היה חסר איזה בחי׳ של חסרון בעוה״ז הן בכמות והן באיכות, אז היה מן הנמנע אותו גילוי אורו ית׳ המיוחס רק לתיקון חסרון הזה וכלי הזה, וא״כ לא היו נשלמים גילוי כל האורות הנכללים בי״ג מדות של רחמים, וא״כ לא היה קיום ח״ו למחשבה שמתחלה, שבסבתה היה הצמצום.
ובזה תבין, אשר כל מיני החסרונות שבעוה״ז המה מחויבים להמצא ולקבל אורותיהם כנ"ל, ויחד עם זה תוכל להבין אשר מספר כל המדרגות והעולמות העליונים המה ג״כ מחויבים, כי כבר ידעת שהשתלשלות כל מדרגה מוסיפה חידוש בחסרון, ואם היתה חסרה מדרגה אחת בעולמות היה חסר אותו החסרון בעוה״ז, וא״כ היה חסר גילוי אור המתיחס לו, שזסו״ה שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח, איש לא נעדר. דהיינו כנ"ל, המוציא במספר צבאם ה״ס ריבוי השתלשלות המדרגות עד לעוה״ז. לכולם בשם יקרא, ה״ס גילוי שמותיו ית׳ בכל אותם הכלים, הנמשכים מסוד אותם החסרונות המתגלים במספר המדרגות שהוציא עד לעוה״ז שז״ס בשם יקרא. ואח״כ מפרש הטעם, וז"ש, מרוב אונים ואמיץ כח, שזהו רומז על שורש כל הכחות הללו, שה״ס נקודת הצמצום והויה ראשונה בסוד מחשבה תחילה, כנ״ל. איש לא נעדר, רומז לדברינו, דמאחר שסוף מעשה ה״ס שיעור המלא של י״ג נהרות דאפרסמונא דכיא, הממלא את הרצון שהיה בעת הצמצום, א״כ הנה מוכרחים בהחלט כל החסרונות וכל הכחות האלו בשיעורם המלא להגלות, וז״ש איש לא נעדר, כי איש רומז תמיד לבחי׳ דין וכח, בסו״ה הויה איש מלחמה, והבן היטב.