א) בעניין תכלית הכוונה של בריאת עולמות, נבאר עתה ב׳ חקירות שנתעסקו בהם המקובלים, החקירה הראשונה הוא מה שחקרו חכמים ראשונים ואחרונים לדעת סיבת בריאת העולמות לאיזה סיבה והיתה, ונמנו וגמרו וגזרו אומר, כי סבת הדבר היה, לפי שהנה הוא יתברך מוכרח שיהיה שלם בכל פעולותיו וכוחותיו ובכל שמותיו של גדולה ומעלה וכבוד, ואם לא היה מוציא פעולותיו וכוחותיו לידי פועל ומעשה לא היה כביכול נקרא שלם, לא בפעולותיו ולא בשמותיו וכינויו, כי השם הגדול שהוא בן ד׳ אותיות הוי״ה, נקרא כן, על הוראת הוויתו הניצחית וקיומו לעד, היה הוה ויהיה: טרם הבריאה, ובזמן קיום הבריאה, ואחר התהפכו אל מה שהיה, ואם לא נבראו העולמות וכל אשר בהם, לא יוכל להראות אמיתית הוראת הויתו יתברך הנצחית בעבר והוה ועתיד, ולא יהיה נקרא בשם הוי״ה כנ״ל.
א) בענין תכלית הכונה של בריאת העולמות וכו': הנה המסדר של הע״ח, חיסר כאן התחלת הדרוש הזה, וטוב למעיין שיסתכל בשער ההקדמות בתחילתו, כי שם מובא הדרוש הזה במלואו ובסדורו האמיתי, כי הדרוש הזה כולל ד׳ הקדמות: הקדמה א׳ הוא הדרוש המובא כאן במקצתו בענף ה׳ לקמן, המתחיל ״רצוני בענף זה להקדים קצת הקדמות וכו'״. הקדמה ב׳ מובא ג״כ שם באותו הענף, ד״ה עוד צריך שנקדים לך הקדמה א׳ וכו'. ואחר שתלמד ב׳ ההקדמות הנ״ל תתחיל כאן, כי זוהי הקדמה ג׳. ויש שם עוד הקדמה ד׳ אשר חסרה בע״ח ומקצתו מובא לקמן בענף ז׳ בד״ה אחר שנתבאר וכו'.
ודע, שארבע הקדמות הללו המה ביאורים על זוהר חדש שיר השירים (אות תפ"ב) בד״ה שלמה אהי׳ כעוטיה, וז״ל, חכמתא דאצטריך ליה לבר נש: חד, למנדע ולאסתכלא ברזא דמאריה. וחד, למנדע ליה לגופיה ולאשתמודע וכו'. וחד, למנדע ולאסתכלא בתא דנשמתיה, מאי היא האי נפש דביה וכו'. וחד, לאסתכלא בהאי עלמא, ולמנדע עלמא דאיהו ביה, ועל מה יתתקן וכו'. ת״ח, מאי דכתיב אם לא תדעי לך היפה בנשים, דאע"ג דאנת היפה בנשים אם אנת אתיא בלא ידיעה, ולא אסתכלת בחכמתא עד דלא תיעול הכא, ולא ידעת ברזין דעלמא עילאה, צאי לך, לית אנת כדאי למיעל הכא בלא ידיעה. צאי לך בעקבי הצאן, והוי ידעת גו אינון עקבי הצאן, אילין אינון, דבני נשא דשין להון בעקב, ואינון ידעין רזין עילאין דמאריהון, ובהון תנדע, לאסתכלא ולמנדע וכו' עש"ה.
והנה הקדמה הד׳ שהוא בענין הא״ס ב״ה איך התחיל להאציל הנאצלים ממנו, כמ״ש שם בשער הקדמות, ה״ס דברי הזו״ח הנ״ל, לאסתכלא ברזא דמאריה. הקדמה הב׳ המביאה סוד הפרצופין, ה״ס דברי הזו״ח למנדע ליה לגופיה. הקדמה הא׳ המרמזת על סוד הזווגים, בעיקר, ה״ס דברי הזו״ח למנדע ברזא דעלמא דנשמתין, דהיינו, איך שנמשכים ע״י זווג והריון מהעולמות העליונים צדיק וצדק הפנימיים והחיצוניים, סוד הנר״ן לכאו״א. הקדמה הג', המדברת מתכלית כונת בריאת העולמות, עד לעוה״ז, המלאה דינין וקליפות ועבודה רבה, ה״ס דברי הזו״ח לאסתכלא בהאי עלמא דהוא ביה, דהיינו בעוה״ז ממש.
לדעת סיבת בריאת העולמות וכו', לפי שהנה הוא ית׳ מוכרח שיהי׳ שלם וכו': צריך שתדע הכלל הזה, אשר כל המדובר בתורה ובנבואה ובדחז״ל ובמקובלים, אין כאן שום עסק בעצמותו ית׳, דלית מחשבה תפישא בי׳ כלל וכלל, וכל מה שאינו מושג איך יתכן בו איזה הגה ומלה ומכ״ש שם, כי שם יורה השגה. כלומר, שמושגלפי השיעור המרומז בשם ההוא, ואיך יתכן זה בעצמותו ית׳ ח״ו. אמנם המדובר הוא באורו ית׳ המתפשט הימנו, אשר נאצל הא׳ הכללי, שכולל כל העולמות והמציאות שמתחתיו, הוא המכונה בשם א״ס ב״ה, וגם שם נמנעה ההשגה ושמו יורה עליו אין סוף ואין תכלית וכל דבר שאין לו קץ ותכלית אין בו השגה של כלום כמובן לכל מעיין. ובזה תדע ברור בלי ספק, ששאלת התכלית אינה מתחילה אפי׳ מעולם א״ס ב״ה, אלא משם ולמטה, ועל דרך שאנו משיגים המציאות בהיותינו בעוה״ז, וזה ב׳ החקירות הנ״ל בענין תכלית הכונה של בריאת העולמות.
ועתה תבין, שעיקר השאלה על סוד צמצום א׳ שממנה הותחל שורש הבריאה, כמ"ש היטב בפמ"ס בענף א׳ בהרחבה גדולה היא באמת שאלה חשובה המחוייבת לכל דרי עוה״ז להתעסק בה, כמ״ש בזוהר חדש הנ״ל, דאע״ג דאנת יפה בנשים. כלומר, דאע״פ שהנשמה יוצאת מהעולם יפה בלי שום לכלוך וחטא, והיא מצויינת ביפיה מכל הצדיקים, מכל מקום אם חסרה לה ידיעה אחת מכל ד׳ הידיעות הנ״ל, או שלא תדע אותם כראוי, אומרים לה ב״ד של מעלה, צאי לך והתגלגל, פעם שנית לעוה״ז, ואם שואלת מהיכן תדע ותלמד כל הסודות הנוראים האלו, אז נותנים לה סימן: צאי לך בעקבי הצאן, היינו שתתחבר לאותם החכמים אשר בני אדם מזלזלים אותם ודשים אותם בעקבותיהם, כמ״ש בזוהר חדש הנ״ל. ובביאור סיבת הבריאה אין להאריך כאן, והרוצה להבין בה ילמד בפמ״ס כל ענף א׳ עד סופו.