ג) וכבר ידעת, כי לעולם חסד מצד הזכר והנה האור הנמשך מגרון העליון דא״א מתלבש (ירד ונתלבש) בחסד זה, וכאשר יצא לחוץ אז אבא נעשה בבחינת החסד ההוא, והבינה נעשה בבחינת הגרון לפי שהוא בינה דא״א, כי להיות הגרון גבוה מהחסד לכן מתלבש אור הגרון בחסד ההוא, נמצא כי אמא שיצאת מבחי׳ הגרון היא יותר מעולה והיא נעלמת תוך החכמה, וזהו בחי׳ אות יו״ד שהחכמה נגלה בה והבינה נעלמת בה ואינה נגלית. אבל כאשר התחילו ב׳ זרועות דא״א להגלות (להתחלק) ולהתפשט אז נתלבש חסד בגבורה ומשם יצאו ישסו״ת, ואז היה הדבר להיפך כי אבא טמיר וגניז יותר מן הבינה, לכן נרמזו באות ה׳ שהחכמה בהעלם ובינה בגלוי.
ג) אבל כאשר התחילו ב׳ זרועות דא״א להגלות ולהתפשט וכו׳ ומשם יצאו ישסו״ת וכו': כבר ידעת סוד יציאת ישסו״ת לחוץ מאו״א וה״ס תיקון המתקלא כמו שהארכנו בזה לעיל דף תתקמ"ו ד"ה ב׳ כתרים, שה״ס אבא הוציא אמא לחוץ, דע״כ נתקנו ישסו״ת אלו בסוד מאזנים, שלפעמים עולים ולפעמים יורדים. ותדע שענין יציאתם וירידתם דישסו״ת תלויים בהתפשטות אור החסד עליון דא״א, כדברי הרב שהבאנו לעיל, שאי אפשר לאור החכמה שיתפשט בו״ק אם לא יתלבש בהם אור החסד עליון מתחלה. ולפיכך בשעה שמתפשט אור החסד העליון בו״ק דא״א לאו״א, אז נמצאים או״א וישסו״ת בבחי׳ פרצוף אחד המלבישים לימין ושמאל דא״א בתיקון קוין, כי אבא ויש״ס מלבישין לימין באור החסד עליון הנמשך בגלגלתא דא״א ובינה ותבונה מלבישים לקו שמאל באור הנשמה הנמשך מאור הבינה שבגרון דא״א וממוחא דאוירא. אמנם בשעה שמסתלק אור החסד עליון מו״ק דא״א, אז בהכרח שמסתלקים ג״כ ו״ק דאו״א, משום שאי אפשר שימשכו לאור הנשמה והג״ר בו״ק דא״א אם אין שם אור החסד עליון הנזכר, אמנם הג״ר דאו״א, אינם צריכים לאור החסד עליון, כנ"ל בדברי הרב, שהבינה אינה צריכה לחסד עליון כדי שיתלבש בה אור א״ס, עש״ה, והבן.
וזה אמרו, אז נתלבש חסד בגבורה ומשם יצאו ישסו״ת. פירוש, אחר שהתחילו ב׳ זרועות דא״א להתפשט בסוד תיקון קוין, דהיינו שנמשך החסד עליון הנז׳ בסוד פרצוף אבא ומלביש יד ימינו, ואור הג״ר נמשך מאור הבינה דגרון וממוחא דאוירא בסוד פרצוף אמא ומלביש יד שמאלו, דהיינו שנתגלו אור הג״ר באו״א, הנה אז כדי להוציא אמא לחוץ דהיינו הישסו״ת שה״ס ו״ק דאו״א, נתלבש חסד דא״א בגבורה דא״א, דהיינו שפרצוף אבא המלביש לימין שה״ס אור החסד עליון הנזכר, נתלבש ונעלם ביד שמאל, ששמה מלבשת פרצוף אמא שאין בה כלום מאור החסד העליון, ונמצא בזה, שאין עתה עוד שום גילוי של התפשטות דאור החסד עליון בו״ק דא״א, וממילא שמוכרח אור החכמה שה״ס אור הנשמה שבשמאל להסתלק גם הוא מו״ק דאו״א, כי אינו יכול לעמוד שם בלתי הגילוי של אור החסד עליון דאבא כנ"ל, וע״כ חוזרים ישסו״ת שהם בחי׳ ו״ק דאו״א ויוצאים מראש דאו״א, ויורדים למטה מחזה דא״א לסוד זו״ן. וזה אמרו, ומשם יצאו ישסו"ת, כלומר ע״י העלמתו של פרצוף אבא וסוד יד ימין דא״א, דהיינו האור דחסד עליון, שזה מכונה שנתלבש ביד שמאל דא״א, הנה זהו שגורם ליציאת ישסו״ת לבחי׳ זו״נ כאמור.