ה) ומה שקרא לזווג זה ק״ן צפור, לשון ק״ן, ר״ל, כי עתה בזווג זה נקרא מקננא על בנין, כי הבן שהוא ז״א נקרא צפור והיא מקננת עליו ונעשית קן צפור, ולזה לא אמרו בתיקונים דאמא יתבא על בנין, רק מקננת על בנין, כי לשון קינון מורה על הזווג שמזדווגת אז עם אבא בהיותה היא אם על הבנים, שהוא זווג הזה הב׳ הנ״ל, הנקרא מקרה לפרקים.
ה-מ) הנק׳ מקרה לפרקים וכו׳ ונק׳ לפניך וכו׳ בדרך רמז להנ״ל ואמרו בכל עץ וכו' אפרוחים וכו׳ או ביצים על הארץ וכו׳ שלח תשלח וכו': הנה כבר נתבארו כל דברי הענף שלפנינו בענה״ק בפמ״א ענף פ"א ופ״ב, ואין להכפיל דברים, אלא שאנו צריכים כאן להסביר, איך מתבארים כל ענינים הללו בכתוב דכי יקרא קן צפור, כדברי הרב. וכבר ידעת משם, סוד ד׳ הזווגים הנבחנים באו״א: פו״ח דפנימי, ופו״ח דחיצוני, אשר הראשון מהם, דהיינו זווג הפנימי דפנימי שה״ס או״א עילאין בזווג שלים פב״פ, הוא זווג הקבוע באו״א, כי זווגיהו לא פסיק לעלמין, ושאר ג׳ הזווגים המה בלתי קבועים, אלא בעולה ויורד, כי יורדין להכשרת מוחין דז״א, ואח״כ עולים ומתחברים באו״א עילאין, כמ"ש שם בפמ״א בענף פ"א. וזה אמרו, וכי יקרא פרט למזומן אלא בדרך מקרה לפרקים. שהכתוב משמיענו שאין זה סוף דבר וקביעות, אלא אדרבה עיקר המצוה הוא, שלח תשלח. דהיינו להחזיר ולהעלות או״א אלו דרובצת, למקומם הראשון לאו״א עילאין, כי לא ירדו לכאן לקטנות הזה, אלא במקרה, כדי להכשיר מוחין לז״א, וז״ש וכי יקרא.
ואמרו כי יקרא קן צפור: הוא להשמיענו הכונה, דהכשרה הזו מזמין לז״א הארת הש״ע נהורין מהפנים דאו״א, כי צפור עולה ש״ע נהורין, שהם בקביעות בפנים דראש א״א ובאו״א בשעה שמסתכלים במצחא דא"א, כמ״ש שם, אמנם באותו זווג המכונה קינון דאו״א, אין מגיע להם רק בחי׳ תנה״י דע״ס דש״ע נהורין הללו, שעולים בגי׳ ק״ן. ומשמיענו הכתוב, שתנה״י אלו שהמה מתלבשים במוחין דז״א שמספרם ק״ן הוא מסגלו לז״א, שגם הוא ישיג בחי׳ ש״ע נהורין ויהי׳ נק׳ צפור, שה״ס ש״ע נהורין כנ"ל, וזהו שהכתוב משמיענו בכינוי הזה קן צפור.
ואמרו וכי יקרא קן צפור לפניך: יורה על אותו זמן שק״ן אורות הנ״ל דאמא, מלובשים בפנים דז״א, כי העושה מצוה זו צריך שיהיה מרכבה לז״א, וע״כ בא הדיבור אליו, לפניך, להורות שהמה אז מוחין פנימים ובחי׳ הפנים של הז״א, המכונהאור דרוח או מוחין דיניקה, דהיינו זווג פנימי דחיצוני דשלים שנק׳ אפרוחים שיש בהם רוח חיות, וזהו שמדייק הכתוב לפניך.
ואמרו כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, יורה לנו על זווג היותר תחתון, דהיינו זווג חיצוני דלא שלים, אשר זווג זה מכונה דרך להיותו דרך ומבוא להשגת זווג חיצוני העליון דשלים, וע"כ יורנו אמנם הכתוב לכוון בב׳ זווגים אלו שה״ס ב״פ הויה אלקים, גם בזמן זווג התחתון. וזה דברו, שבדרך עולה ב״פ הויה אלקים, דהיינו שצריכים לכוון בתחתון שהוא רק דרך אל העליון, וכמו שמבאר והולך הכתוב על העץ, או על הארץ, דהיינו ב׳ הזווגים הנ״ל, כי זווג העליון שהוא לז״א מכונה בכל עץ, וזווג התחתון שהוא לנוק׳ דז״א מכונה על הארץ כנודע בסוד דצח״מ שהנוק׳ ה״ס דומם ואור הנפש, והז״א ה״ס צומח ואור הרוח.