ו) והנה כבר ביארנו בדרוש א״א ענין או״א מהיכן נמשך בהם כח הזווג, ואמרנו בביאור אדר״ז, איך ב׳ שמות דהוי״ה דיודין שהם ח׳ חוורתא דרישא דא״א, הם נמשכין דרך ב׳ פנים דאו״א (דא״א כצ״ל), וכל הוי״ה יש בה מ״ב אותיות: דפשוט ומלא, ומילוי דמילוי. ובפן א׳ יש מ״ב, ובפן הב׳ יש מ״ב ב', כנ״ל, וכל פן ופן כולל י״ס, והכתר לוקח שער ראשון של מ״ב והוא כולל כל המ״ב. אמנם המ״א הנשארים מתחלקין לט״ס, וכל ספי׳ מן הט׳ כולל כל מ״א, והם גימטריא ש״ע ע״ה, והכתר לבדו הכולל כולם הוא ש״ע. נמצא כי בפן א׳ יש ט״ס, כל א׳ כלולה מן המ״א, הם ש״ע נהורין. וכן בפן הב׳ ש״ע נהורין ממ״א אותיות הוי״ה הב׳ כנ״ל.
ו) ענין או״א מהיכן נמשך בהם כל הזווג וכו׳ ח׳ חיוורתא דרישא דא״א וכו': כבר נתבאר בפמ״א בענה״ק בסוד הי״ג חיורתא, שהם ג׳ הויות וחד דכליל להון: ב׳ הויות עומדות בימין ושמאל דגלגלתא, והויה ג׳ בקו האמצעי באחורוי דגלגלתא. וה״ס חב״ד כמ״ש להלן, ונקראים חיורתא על שם החסדים, להיותם החסדים השורשיים בהיות החסד דעתיק מתלבש בהם. ואע״פ שאין תיקון קוין בראש דא״א, כמ"ש הרב לעיל דף תתל״ג ד״ה נמצא, אמנם זהו רק בתוך הכלים דא״א גופיה שהוא מטעם היותם כלים דע״ב, ונשמה דרדל״א הנמשכת מכח הזווג דנה״י דפנים שהוא בחי׳ ס״ג, אינו מספיק להם, אשר ע״כ מוכרח דעת דרדל״א שיתגלה בהאי אוירא שבין גלגלתא למו״ס. וכן בשערות רישא ודיקנא, כמ״ש בפמ״א בדף תת"מ ד"ה ובטרם, באופן, שמצד הס״ג הכלול בראש דא״א יש בו תיקון קוין וג״ר, והם המתגלים בי״ג חיורתא ובשערות רישא ובי״ג תי״ד, אמנם מבחינת בנינו דא״א עצמו שהוא ע״ב, אין שם ג״ר, ואין שם תיקון קוין, אלא רק כתר וחכמה, והוא זה למטה מזה בקו אחד, כתר וחכמה בראש, והבינה שבו לבר מראש דהיינו בגרון.
ובזה תבין מצב ג׳ הויות ההם שע״ג הגלגלתא, שאינו דומה לגמרי לבחי׳ ג׳ הקוין שבראשייהו דאו״א המלבישים לחג״ת דא״א. כי הקו האמצעי שה״ס הויה האמצעית והדעת המכריע בין ב׳ הויות שבימין ושמאל שה״ס חו״ב, הרי הויה זו נמצאת באחורוי דגלגלתא, ואינם מאירים בפנים כמו הדעת דאו״א. שהוא ג״כ מטעם הנ״ל, שאין הג״ר הללו מספיקים לו כמו לאו״א הנבנים מבחי׳ ס״ג, וע״כ עומדת ומכרעת בבחי׳ אחורים, ואינה יכולה להכריע בבחי׳ הפנים דא״א. ועם זה תבין ג״כ סוד חד דכליל להון הנוסף שם על ג׳ הויות האלו, ותדע שה״ס התכללות אותם הג״ר שאינם יכולים להתגלות שם, מטעם שבנינו דא״א הוא מבחי׳ ע״ב, וזכור זה.
והנה נתבאר היטב ענין ג׳ הויות וחד דכליל להון שנק׳ י״ג חיורתא, אשר ב׳ הויות דימין ושמאל ה״ס חו״ב בתיקון קוין דימין ושמאל, הנמשכים מדעת דרדל״א דאחזי נהוריה בין אוירא למו״ס, והויה הג׳ ה״ס הדעת המכריע ביניהם, אשר עומדת אמנם בסוד אחור, להיות שמכרעת רק בסוד האחור דא״א, ואינה מכרעת בסוד הפנים דא״א.
וזה אמרו, ב׳ שמות דהויה שהם ח׳ חיורתא דרישא דא"א הם נמשכים דרך פנים דא"א עכ״ל, דהיינו כדאמרן שקו המכריע המזווג לב׳ הויות ההם, שמגלה בהם בחי׳ ג״ר, הנה הויה זו אינה יכולה להכריע זולת באחורי ראש דא״א, ולא בפנים, ולפיכך לא נמשך לצד הפנים זולת ב׳הויות דימין ושמאל לבד, בלי הויה האמצעית המזווגת ביניהם, כי ע״כ אין בהם בחי׳ נשמה וג״ר מדעת דרדל״א, והבן היטב.
ודע שה״ס חד דכליל להון המשלים לי״ג חיורתא כמ״ש שם, כלומר, אותה ההויה שעדיין לא נתגלה בכליו של א״א עצמו, דהיינו בפנים דא״א כמבואר לעיל, שע״כ הנה היא עדיין נמצאת שם ברישא בסוד התכללות, שעתידה להתגלות בגמר התיקון. וז״ס הכתר של המ״א שערים המתגלים בפנים, ושער הא׳ החסר בפנים של א״א שכ״ז ה״ס חד דכליל להון. גם הוא השורש לשער הראשון של נש״ב שלא נתגלה למשה, והוא שיעור הכתוב וראית את אחורי ופני לא יראו, שהוא מסבה שהויה האמצעית המכרעת על ימין ושמאל מתגלה רק באחורי רישא דאריך אנפין כמבואר, והבן זה.
וכל הויה יש בה מ״ב וכו' והכתר לבדו הכולל כולם הוא ש״ע נמצא וכו': וצריך להבין מאד שהויה דמ״ב ה״ס נה״י החסרים בע״ב, כמ״ש הרב בענף ל״ה אות א׳ וז״ל, הנה תבין היטב כי אבא הוא כללות או״א והם הויה דע"ב ואהיה דיודין בפנים ובאחורים ואמא וכו' ותראה במקום אחר שאין כל זה רק בז"ת של כל אחד מהם אך בג"ר של כל אחד מהם הם מ"ב אתוון וכו' עכ״ל. והנך רואה מפורש, אשר אפי׳ או״א עילאין שנק׳ הויה דע״ב ואהיה, אין להם אלא ז״ת וחסרים מג״ר. והיינו כמ״ש בענה״ק, שענין הג״ר המאיר בפרצופי האצילות נמשכים מדעת דרדל״א דאחזי נהוריה בין כתרא למו״ס, שהוא מזווג דנה״י דפנים, שה״ס מסך דס״ג, וע״כ אינו מחזיר לראשייהו דכלהו פרצופין את הבינה שיצאה לבר דראש מצד הע״ב שבו, אלא רק מצד הס״ג שבהם, ולפיכך נמצא שכל ראש חסר אותה בחי׳ בינה המיוחדת לצד הע״ב שבו, וכיון שאין לו מע״ב אלא ב׳ כלים שהם כתר וחכמה ע״כ אין שם אלא ב׳ אורות נ״ר: הרוח בכתר, ונפש בחכמה, ונמצא חסר מבחי׳ נשמה עד שיתעלה אליו הבינה מגופא לראש, כמ״ש בענה״ק באורך.
ולפיכך מגדיר לנו הרב, אשר אפי׳ הויה דע״ב ואהיה דיודין שה״ס או״א עילאין ובחי׳ חיה דאצילות, מ״מ כ״ז אמור ביחס הס״ג הכלול בהם, משא״כ מיחס הע״ב שבהם המה חסרים אפי׳ מבחי׳ נשמה, אלא שהם ז״ת לבד, כלומר שאין להם אלא קומת זו״נ וחסרים מג״ר, דהיינו מנשמה חיה יחידה. והנה ג״ר הללו החסרים בה״פ אצילות, הוא שמגדיר לנו בהויה דפשוט, ומילוי, ומילוי המילוי, שיש בהם מ״ב אותיות, וזכור זה לכל המקומות שיש בהם איזה מדובר משם מ״ב.
וזה אמרו, ובפן הא׳ יש מ"ב אותיות, ובפן ב׳ יש מ"ב אותיות, וכל פן ופן כולל י"ס, והכתר לוקח שער הראשון של מ"ב והוא כולל לכל מ"ב. אמנם מ"א הנשארים מתחלקים לט"ס, וכל ספי׳ מן הט"ס כולל לכל מ"א והם בגי׳ ש״ע עם הכולל עכ״ל. פירוש, כי הנה מקורו שלשם מ״ב ה״ס אחורים דכח״ב דנקודים שנתבטלו בזמן שביה״כ, שה״ס הג״ר דנקודים שנעלמו כמ״ש שם, וכח״ב הללו שנעלמו אז מכונים בשם מ״ב. ונתבאר, שבעולם התיקון לא נתקנו כל הכח״ב האלו, שהרי לא נתקנו הכח״ב שמצד הע״ב הכלול בג״ר דנקודים אלו, שהוא משום שהמסך דנה״י דאחור נגנז ברדל״א דע״כ לא נגלה הנקבה בא״א, ואין בו אלא ט״ס לבד וחסר כתר, שה״ס ג״ר דע״ב. משום שאינם מתגלים זולת בזווג שעל המסך דנה״י דאחור, כמ״ש בפמ"א דף תתקי״ז דע״כ אומר הרב לעיל שהרדל״א משלימו לא״א לע״ס, להיותו בחי׳ הכתר החסר לו, ושם גנוזים הנה״י דאחור כנ״ל.
וכבר ידעת שה״ס הראש והנשמה דא״א, כי כל ראש נק׳ כתר או ג״ר, כמ"ש הרב לעיל ע״ש, באופן שאותם הט׳ ספירות שישנם בא״א אינם אלא בחי׳ ז״ת וקומת זו״נ באורות דרוח נפש כנ״ל, והכתר החסר לו ה״ס כח״ב ובחי׳ נשמה חיה יחידה שמצד הע״ב הגנוזים ברדל״א כנ״ל, אלא בכל מקום שמחלקים את עה״ס לג״ר וזו״נ אפשר לכנות את הג״ר בשם כתר, והזו״נ בשם ט״ס התחתונות, ואפשר גם לכנות את הג״ר בשם נשמה וראש, והזו״נ בשם ז״ת וגופא, הכל לפי הכונה. אמנם ענינם אחד. כאמור, וכמ״ש באורך בענף הבא וזכור את זה.
וזהו שאומר כאן, אשר הכתר של שם מ"ב כולל את כל המ"ב וכו'. והגם שהוא לוקח רק שער הראשון של שם מ״ב, אמנם הט״ס התחתונים של שם מ״ב אינם אלא בחי׳ זו״נ לבד, דהיינו בחי׳ נפש רוח, שה״ס ש״ע נהורין, אלא לפי שלוקחים האורות מב׳ הויות העליונים דגלגלתא, שהמה סוד הויה דמ״ב, ע״כ נבחנים שיש בהם מ״ב שערים, אמנם חסר אחד, והבן היטב. ע״ד שאמרו חז״ל נש״ב חסר אחד נמסרו לו למשה שעליו התפלל הראני נא את כבורך. ותדע שזה יורה על אותו חד חיורתא דכליל להון הכלול רק בגלגלתא באחורוי דא"א, אמנם חסר זה מהפנים דא״א, כמ״ש בדיבור הקודם עש״ה שאין להכפיל דברים, וזהו סו״ה וראית את אחורי ופני לא יראו.