ו) ואמנם ענין שינוי ב׳ זווגים אלו, כי כאשר מזדווג אבא עם אמא ע״י חכמה שלו שהם סוד הנקודות כנודע, כי כל השמות שיש בחכמה הם בנקודות, אבל אותיות השמות שהם בבינה אין בהם ניקוד, והנה כשמזדווג אבא עם אמא מבחי׳ חכמה שלו, אשר השמות הם מנוקדים, אז הוא זווגא שלים, שהוא זווג חכמה עם בינה. אבל כאשר הזווג הוא מבחי׳ בינה דאבא שהם שמות בלתי ניקוד, אז נקרא זווגא דלא שלים, כי נקרא זווג בינה עם בינה. כי הרי אין אבא מזדווג עם אמא, אלא בבחי׳ בינה שבו, והבן מאוד.
ו) כי כל השמות שיש בחכמה הם בנקודות וכו׳ מבחי׳ בינה דאבא שהם שמות בלתי ניקוד וכו': כי סוד הניקוד מקורו מנקודת הצמצום שהוא העיכוב שבנקודה האמצעית המצמצם על אור העליון שלא יתפשט הימנה ולמטה, אשר כח הזה מכה באור העליון ויוצאות ע״ס דאור חוזר כמ״ש לעיל בפמ״ס ובפמ"א בענף ד', ועל שם הנקודה ההיא האמצעית הנז', מכונות המלכיות דכלהו פרצופין בשם נקודות. וכן בניקוד השמות מראות לנו הנקודות הללו את שיעור הקומה של השם, כי שיעור הקומה דכל מדרגה תלויה בדיוק בעביות וכח הצמצום שיש במלכות דאותה מדרגה המרומזת בנקודות של השם, כי בחי״ד מעלה או״ח בקומת כתר ובחי״ג בקומת חכמה וכו' כמ״ש בענה״ק. ונתבאר שם, שענין הצמצום לא היה אלא רק על אור החכמה שה״ס העצמות, משא״כ על בחי׳ אור דחסדים לא שלט שום צמצום. גם נתבאר שם, אשר זווג הבינות בלתי החכמות ממשיך רק בחי׳ אור דחסדים לבד.
וזה אמרו, כי כל השמות שהם בחכמה הם בנקודות. דהיינו כדאמרן, שאותם הנקודות שתכונתם הם המסכים העושים הזווג דהכאה מסבת כח העיכוב שבהם על אור העליון, מורים לנו את שיעור הקומה שבשם, אם קומת כתר אם חכמה וכו׳ ולפיכך באים השמות בניקוד. וזה שאומר, אבל כאשר הזווג הוא מבחי׳ בינה דאבא, שהם שמות בלתי ניקוד, אז נקרא זווגא דלא שלים. דהיינו כמ״ש בדיבור הקודם, אשר ה״ס בינה דמ״ה המעלית את בינה דב״ן מגופא לראש, שזווג הבינות הזה, אינו מוריד את המסך שבחכמה דב״ן למתחת הבינה דב״ן, ונמצא עדיין בינה זו למטה ממסך דחכמה דב״ן, אע״פ שעלתה לראש עש״ה. וע״כ אין זווג דבינות הזה ממשיך אור החכמה אלא אור דחסדים לבד. דע״כ נק׳ זווג דלא שלים, ומאחר שענין הצמצום לא היה על אור זה דחסדים, ע״כ באים השמות האלו בלתי ניקוד, כי אין ענין הניקוד שולט רק על אור החכמה לבד כנ״ל. וענין ג׳ יחודים דזו"נ, יתבאר בענפים הבאים בעז״ה.