י) והגה עתה יש מקום שאלה והוא, כי אם הטעם של מעלת הבינה על החכמה הוא גילוי הגבורות, ואם כן היה מהראוי שיהיו יש״ס ותבונה עם היותן תחתונים, גדולים במעלה על או״א, לפי שהתחתונים הם בגלוי והעליונים הם במקום הסתום. אבל הענין כך הוא, כי הנה אם כאשר יצאו הגבורות תחילה והיו מתפשטין ויורדין תכף למטה במקום הגלוי, אז ודאי שהיו מאירין למטה במקום הגלוי, והיו יותר גדולים תחתונים מן העליונים, אמנם אפילו הגבורות התחתונים, עלו למעלה במקום בינה עליונים והאירו שם עיקר הארתן, ונצטרף עם האור העליון, ואז היו העליונים יותר מעולים וגבוהים מהתחתונים של מטה.
י) והנה עתה יש מקום שאלה וכו׳ לפי שהתחתונים הם בגלוי והעליונים הם במקום הסתום וכו': כי לפי המבואר שבחי׳ ג״ר ונשמה דא״א, אינם מתגלים באו״א עילאין אלא בישסו״ת, א״כ צריכים להיות הישסו״ת גבוהים וחשובים יותר מאבא ואמא.
אבל הענין כך הוא וכו׳ אמנם אפילו הגבורות התחתונים עלו למעלה וכו׳ והאירו שם עיקר הארתם וכו': כמ״ש זה היטב בענה״ק, שעיקר הארת המדרגה הוא בראש הא׳, וראש הב׳ הוא בחי׳ תולדה ופרצוף תחתון המתפשט מראש הא׳ וכל אורותיו דראש הב׳ מקבל ממסך דעליון ע״ש. וזה אמרו, אמנם הגבורות התחתונים עלו למעלה במקום בינה ועליונים. דהיינו כדאמרן, שראש הב׳ כלול כולו מתחילה בראש הא׳. וז"ש והאירו שם עיקר הארתם. כלומר. אפי׳ אח״כ אחר שנתפשט ראש הב׳ במקומו, מ״מ נשאר עיקר הארתו בראש הא׳, והיינו בעיקר באמא עילאה, שגם הארת נשמה יש בה, כנ״ל בדיבור הקודם.