ט) וא״ת למה בז״א כשיוצאין תחלה הגבורות מתוך יסוד בינה יורדין ברגע עד היסוד דז״א, ובכאן הם עולים כנ״ל. וי״ל, כי הז״א נפרד מן הנוקבא בפרצופים חלוקים, והז״א נתקן ע״י החסדים והנוקבא ע״י הגבורות. ולכן הם מוכרחים הגבורות לירד ליסוד דז״א, שהוא מכוון כנגד הדעת של הנוקבא, כדי שדרך שם יתפשטו אל הנוקבא להגדילה ולתקנה. אבל א״א הזכר והנוקבא שבו הנה הם מחוברים בפרצוף א׳, זה בקו ימין וזה בקו שמאל, ולכן הגבורות שבו מתחברים אל החסדים: אלו מבפנים ואלו מבחוץ כנ״ל.
ז-ח-ט) לכן מוח התחתון יורד וכו׳ החו״ג יחד, אלו מבפנים ואלו מבחוץ וכו׳ וא"ת למה בז״א וכו'. פי׳, כי כבר נתבאר בענה״ק ההבחן בין ג״ר דא״א המלבישין לחג"ת דעתיק, שמשום גניזו דנה״י דאחור היה מוכרח הדעת דרדל״א להתלבש במוחא דאוירא בסוד נשמה וג״ר דא״א בתיקון קוין. אמנם במו״ס עצמו אין הדעת דרדל״א יכול להתגלות להיותו בחי׳ ע״ב, שבינה דע״ב לא נתחברה לרדל״א שה״ס ביטול הזווג דאו"א הפנימיים כמ"ש בפמ״א דף תתכ"ה ד"ה גם עש"ה.
אמנם הארת מו״ס מתגלה בדיקנא דא"א, ובסוד הזווג דב׳ המזלות נמשך משם בחי׳ ג"ר ותיקון קוין לחג"ת דא״א ולאו״א כמ"ש בפמ״א דף תת"נ ד״ה גם. באופן שבראש דא״א אין בו תיקון קוין, אלא כח״ב שלו עומדים בקו אחד זה למטה מזה. ועכ״ז בגופו של א״א יש שם תיקון קוין וחג״ת שלו מתוקנים בג׳ קוין יש״א. וכן או״א מלבושי חג״ת אלו ג״כ נמצאים בתיקון קוין עש״ה.
ונתבאר בדברי הרב ענף ס"ה אות ד׳ שחסד דעתיק מתלבש בגלגלתא דא״א וגבורה דעתיק מלובש במו״ס דא״א. ותדע שחסר דעתיק הזה המלובש בגלגלתא דא״א. הוא השורש לכל החסדים שבפרצופי אצילות. וז״ס המספר של ה״ח וה״ג האמורים בפרצופי אצילות, כי נתבאר אשר בגלגלתא דא״א לא התלבש דעת דרדל״א שה״ס נשמה וג"ר דא״א להיותו בחי׳ ע"ב כנ"ל בפמ״א דף תתכ״ה ד"ה גם. וע״כ אין שם אלא ה׳ ספירות חג״ת נ"ה לבד, כי חסר ג״ר וחסר בחי׳ קו אמצעי דנה״י שה״ס יסוד ומלכות כמ"ש שם. וע״כ נבחנים מספר החסדים הנמשכים מחסד דעתיק דרך הגלגלתא במספר ה׳׳ח שמחג״ת נ״ה לבד כמבואר.
אמנם הגבורות שהם נמשכים ממו״ס ששם מלובשת גבורה דעתיק, הנה נתבאר שהארתם יוצאת לחוץ בסוד המזלין, שבזה משיגים הארת נשמה ממוחא דאוירא וגם תיקון קוין, הרי המה באמת ח׳ ספירות שמבינה ולמטה. אמנם להיותם נמשכים יחד עם ה׳ חסדים דגלגלתא, ע״כ מכונות הגבורות ג״כ בשם ה׳ גבורות. וזכור זה כי הוא מפתח מקורי למוחין דאו״א וזו״נ.
ובזה תבין שבחי׳ קו שמאל דא״א חשוב יותר מקו ימין. וכן ה"ח וה״ג היוצאים מפי יסוד דעתיק המלובש בחזה דא״א נמצאות ג״כ הגבורות חשובות יותר מהחסדים, משום שה״ג ה"ס ג״ר ונשמה שנמשך להם מדעת דעתיק שבמוחא דאוירא, משא״כ ה׳ חסדים להיותם נמשכים מבחי׳ הגלגלתא שה״ס ע״ב שהמה בחוסר ג״ר, וע״כ המה גרועים מהגבורות כמבואר.
גם נתבאר בדיבור הקודם שבחי׳ יסוד דעתיק מתהפך להיות לבחי׳ הסתכלות ב׳ אצל א"א שנק׳ חזה. והחזה מתהפך להיות לבחי׳ הסת״א אצל או״א שנקרא פה דראשייהו. באופן שמחזה ולמעלה יוצאות ע״ס דראש דאו״אומחזה ולמטה בחי׳ ישסו״ת דגופייהו דאו״א עש״ה.
וזה אמרו לכן מוח תחתון יורד תחילה ומתפשט ונכנס ביסוד דעתיק והיינו כדאמרן, שבחי׳ ג״ר כלול בעיקר בעטרא דגבורה הנמשך מדעת דרדל״א בסוד ה״ג כדרך הנ״ל, עד שמגיע לבחי׳ ראשייהו דאו״א, וע״כ הוא מתפשט תחלה לחסדים להיותו חשוב יותר מהם. ולא כמו בזעיר אנפין שהחסדים יוצאים תחילה, כי שם שאני, שהרי גם ה״ג אינן כלולות מג״ר וע״כ החסדים ודאי מעולים יותר מהם. ולכן החסדים יוצאים תחילה מפי יסוד אמא, משא״כ כאן בחו״ג דיסוד דעתיק נמצאות הגבורות מעולות יותר כאמור.
וזה אמרו באות ח' וכאשר באים אח"כ החסדים הם דוחין את הגבורות ומוציאים אותם לחוץ מן היסוד וכו'. כי כבר נתבאר שהגבורות יותר מעולות מהחסדים משום שכלולות מג״ר. אמנם נודע שאין ג״ר אלו הנמשכים מדעת דעתיק יכולים להתלבש בפרצוף ע״ב אלא רק בפרצוף ס״ג, כנ"ל בפמ"א דף תתכ"ה ד״ה גם. ולפיכך יש להבחין ב׳ מצבים בחו״ג אלו המתגלים ביסוד דעתיק בחזה דא״א: מצב א׳, בהיותו משפיע בסוד חזה דא״א גופו, בסוד התהפכותו להסת"ב דא״א, אשר אז נעשה הזווג בכלים דע״ב, ובמצב זה אין הגבורות יכולות לגלות בחי׳ הג״ר שבהם, כי בכלים דע״ב אין הג״ר יכולות להתגלות, כמ"ש שס בפמ״א הנ״ל. ועכ״ז עדיין יש מעלה בגבורות יותר מבחסדים והיינו בבחי׳ תיקון קוין, כי משום שהמה נמשכים ממוחא דאוירא ע״כ יש בהם ג״כ תיקון קוין דוגמתו, משא״כ החסדים שנמשכים מגלגלתא דא״א שאין בו תיקון קוים, ע״כ גם המה בבחי׳ קו אחד זה למטה מזה.
וזה אמרו וכאשר באים אח׳׳כ החסדים. פירוש, כאשר נעשה הזווג במסך דיסוד עתיק בכח החזה דא״א בסוד הסת״ב, שאז מתגלה ע״י הזווג הזה חסדים וגבורות מב׳ הראשים דא״א גלגלתא ואוירא, נבחן אז שהחסדים נשארים ביסוד דעתיק. כלומר בבחי׳ קו אחד זה למטה מזה, כי להיותם נמשכים מגלגלתא דא״א ע״כ אין בהם תיקון קוין. אמנם הגבורות יוצאות משם לבחי׳ ימין ושמאל מסביב היסוד דעתיק, כלומר שמסתדרין בסוד תיקון קרן מימין ומשמאל והיסוד מכריע ביניהם באמצע.
וכבר נתבאר שבחי׳ חזה דא״א מתהפך להיות הסת״א ופה דראשייהו דאו״א, והיינו ע״י העלאת מ״ן מבחי׳ או״א, כנודע בענה״ק. והנה אז נבחן מצב אחר בחו״ג הללו המתגלים ע״י יסוד דעתיק בחזה דא״א שנעשה לפה דאו״א, משום שאו״א ה״ס ס״ג דאצילות וממילא המה ראויים להתגלות הג״ר ממוחא דאוירא, ואז אותן הגבורות שהיו בצד ימין דא״א בקו החסד נוח להן יותר לבא בצד שמאל, דהיינו בקו הגבורה הנמשך ממו״ס דרך הדיקנא, אשר שם מקבלות הארת הג״ר דמוחאדאוירא. כמ"ש לעיל בד"ה אמנם עש"ה.
וזה אמרו באות כ׳ והנה גם החסדים יוצאים אח״כ וכו' ומתגלים תוך א״א להגדילו וכו'. פירוש, שע״י עליית מ״ן מבחי׳ או״א אז נעשה שם זווג יותר גדול במסך ההוא דיסוד דעתיק שבחזה דא״א, והוא משום שנעשה הזווג בבחי׳ או״א שה״ס ס״ג דאצילות, שבזה מתגלה הגדלות בתוך א״א. כלומר, בחי׳ הנשמה וג״ר ממוחא דאוירא, כנ"ל. וז״ש ומתגלים תוך א״א להגדילו כי אז נמשך בחי׳ הנשמה דא״א שבמוחא דאוירא גם לתוך חג״ת דא״א שה״ס הגדלות דחג״ת אלו, והיינו באמצעית בנין הכלים דאו״א כמבואר.
וזה אמרו באות ל' ונמצאים עתה כל הה״ג כולם מתפשטות בקו שמאלי מלמעלה למטה: ב׳ וחצי למעלה כנגד יסוד הסתומה, וב׳ וחצי למטה כנגד גילוי היסוד. ועד״ז החסדים וכו', ולכן גרמו להוציא מכנגדן ד׳ פרצופין וכו', והיות ב׳ בחי׳ גלוי וסתום וכו׳ עכ״ל. פירוש, כי כבר נתבאר בפמ"א לעיל בענפים הקודמים שגם הראש דאו״א כלפי עצמו נחלק ג"כ לב׳ חצאים: ע"ב ס״ג, שמחזה דא"א ולמעלה שה״ס גו״ע ה״ס ע״ב דאו״א וראש הא׳, ומחזה ולמטה שה״ס אח״פ ה׳׳ס ראש הב׳ וס״ג דאו׳׳א. ולפיכך נבחנים ב׳ הראשים האלו דאו״א ממש כמו ב׳ הראשים גלגלתא ואוירא שבא״א, דהיינו כמ״ש לעיל בפמ״א דף תתכ"ה ד"ה גם שבראש הא׳ דא"א שה״ס גלגלתא אין הנשמה דרדל׳׳א יכולה להגלות להיותה בחי׳ ע"ב, וע"כ נתגלתה הנשמה רק בראש הב׳ שהוא מוחא דאוירא שה"ס ס״ג עש"ה. הנה עד״ז גם כאן בב׳ ראשים דאו״א אין ג״ר אלו הנמשכים מאוירא יכולים להתגלות באו״א עילאין שמחזה ולמעלה להיותם בחי׳ ע׳׳ב וראש הא׳, ואינם מתגלים זולת בראש הב׳ שמחזה דא״א ולמטה.
ולפיכך נבחנים ב׳ מקומות בחג"ת דא״א: מקום סתום ומקום גלוי. כי מחזה דא״א ולמעלה במקום מחציתם העליון דה״ח וה״ג שה״ס או״א עילאין ובחי׳ ע״ב מכונים מקום סתום, משום שהנשמה והג״ר הנמשכים ממוחא דאוירא סתומים שם ואינם יכולים להתגלות, דהיינו מאותו הטעם האמור בפמ״א הנ״ל אצל הגלגלתא עש״ה. ומחזה ולמטה, דהיינו כמחציתם התחתון דה״ח וה״ג שה״ס ישסו״ת ובחי׳ ס״ג נק׳ מקום הגילוי, משום שנשמה דאוירא מתגלית שם כי שם מקומה להיותם בחי׳ ס״ג.
והנך מוצא אשר בחי׳ פי היסוד דעתיק הוא מחלק את ראש דאו״א לב׳ חצאים: שממנו ולמעלה ה״ס ראש הא׳ וע״ב וממנו ולמטה ה״ס ראש הב׳ וס״ג. וז״ש, כי היות ב׳ בחי׳ גלוי וסתום בחסדים גרם התחלקות החכמה לב׳ פרצופין בימין: אבא עי׳ ויש״ס. והיות ב׳ בחי׳ גלוי וסתום בגבורות, גרם התחלקות הבינה לב׳ פרצופין בשמאל: אימא עי׳ ותבונה.