כא) ונבאר תחלה איך נמשכים מכאן הזווגים שלהם. דע, כי כאשר או״א או זו״ן מסתכלין במצח של א״א אז הזווגים שלהם הם שלימים, לפי שאז הם שוין בקומתן למעלה. אבל כאשר מסתכלים בפנים דעתיקא ולא במצח, אז אין זווגם שלם ולא שלמים בקומתן, והזווג הוא בסוד הרכנת הראש, ר״ל אע״פ שהזווג הוא פב״פ, עכ״ז הוא בהיות בחי׳ ז״א בבחי׳ חצי ת״ת ונה״י שלו לבד עם נוקבא שקצרה קומתה כשיעור הנ"ל. וכעד״ז באו״א ב׳ בחי', וכמ״ש לקמן בע״ה.
כא) דע כי כאשר או״א או זו׳׳נ מסתכלים במצח של א״א וכו׳ שוים בקומתם למעלה אבל כאשר מסתכלים בפנים דעתיקא וכו׳ והזווג הוא בסוד הרכנת הראש וכו'. והיינו כדאמרן בענף הקודם, שהראש דא״א נבחן לב׳ בחי׳ בסוד ה״ת בעינים ויה״ו באח״פ עש״ה. וענין הסתכלות פירושו זווג, כמ״ש בענה"ק בסוד הסתכלות א' והסת"ב. והנה גם ראש הג' דאצילות שנק׳ או״א, הנה גם הוא נבחן באותם ב׳ בחי׳ כמו הראש דא״א, כמ"ש בפמ"ס בענף ט"ז עש"ה. וזה אמרו כאשר או״א או זו״נ מסתכלים במצח של א״א כלומר שמזדווגים בבחי׳ ראש הא׳ שבהם דהיינו בבחי׳ גו״ע שאז מקבלים דוגמתם ממצח דא״א ולמעלה, נמצא שיש בהם בחי׳ ראש ממש, כי גו״ע הם עיקר הראש להיות המסך משמש שם ממטה למעלה. אבל כשמסתכלים בפנים של א״א, כלומר שמזדווגים בבחי׳ אח״פ שבהם שמקבלים דוגמתם מבחי׳ הפנים של א״א שהם אח״פ וראש הב׳ שאינו ראש גמור משום שכבר מקבל האו״ח ממעלה למטה, ע״כ אומר הרב זווגם שלם ולא שלמים בקומתם, והזווג הוא בסוד הרכנת הראש וכו'. דהיינו כדאמרן, שבחי׳ אח״פ כבר יצאו מבחי׳ ראש לבחינת גופא, כנ״ל בענף הקודם ע״ש.