טו) גם ידעת מ״ש באדר״ז דרצ״ב בענין ז״א, מכח הדעת דברישא אתפשטו אנפוי ונהרין אנפוי, ואסהידו אנפוי באו״א, כנודע, שעד״ז יהיה ג״כ בא״א, כי דעת שלו הגנוז במצחא שלו, אשר בתוך הדעת הזה גנוז יסוד דע״י, וא"כ גם דעת הזה מתפשט עד אנפוי דא״א ואנהירו אנפוי מסוד הדעת שבו.