א) ועתה נבאר מציאות החוטם והפה דא״א, דע כי בפה דא״א יש בו חיצוניות ופנימיות, והפנימית הוא שם ס״ג שהוא פנימית רוחא שבפה זה, ובהתחברו בשם אהי״ה בסוד זווג, יהיה פה עם הכולל. והם בחי׳ זכר ונקבה שבתוך י״ס של הפה, והם: חיך זכר וגרון נקבה. ואז יוצאין שאר הכ״ב אותיות מזווג זה, כי אחע״ה הם מ״ן דנוקבא, שהוא בגרון גי׳ פ״ד, וגיכ״ק אותיות החיך מ״ד, ומתחברים יחד אחע״ה וגיכ״ק, ואז יוצאין תחלה אותיות הלשון דטלנ״ת, שהוא בחי׳ הדעת הנקרא לשון. אח״כ יוצאין אותיות השינים שהם זסשר״ץ והם ה״ג מנצפ״ך. ואח״כ יוצאים אותיות שפתיים שהוא יותר חיצוניות והם בומ״ף. ואלו הג׳ מוצאות: של שינים, ולשון, ושפתיים, הם ג׳ שמות יה״ו, ששלשתן גי׳ ס"ג, כמו השורש שממנו יצאו, שהוא פנימית רוחא של הפה כנ״ל, והם במלוי יודין ואלף. ונשאר בחי׳ א׳ בתוך הפה, והשאר יוצא לחוץ בסוד הבל היוצא מן הפה דא״א, והוא אור המקיף. והרי נרמז השורש של הפה בפנים שהוא ס״ג ושם אהיה.
א-ד) ועתה נבאר מציאות החוטם והפה וכו׳ והפנימית הוא שם ס"ג וכו׳ החיצוניות והוא אחורים דמ״ה וכו'. ולעיל דף תתכ"א ד"ה ואמנם פירש הרב שהחוטם ה״ס מלכות ובפה גנוז דעת דרדל״א, דהיינו בחי׳ המסך דנה״י דאחור שצריך להתגלות שם מצד היותו חצי מדרגה התחתונה דרדל"א, כי רדל"א ה״ס גו״ע דכתר ב"ן וא"א ה״ס אח״פ דכתר ב״ן, ואם היה מתגלה המסך דנה׳׳י דאחור שה״ס בחי״ד הראוי להיות בפה דאח״פ אלו, אז היו מתחברים עתיק וא״א לפרצוף אחד. וז״ש שדעת דרדל״א גנוז בפומא דא״א. כלומר, שהזווג הזה נגנז ואינו מתגלה, אלא רק בחי׳ המלכות שבחוטמא בסו״ה ותהלתי אחטם לך שה״ס מסך דבחי"ג. והנך רואה שכל המדובר שם הוא רק ביחס הרדל"א, כלומר איך הראש דא״א מתחבר עם הרדל״א לראש אחד.
אמנם כאן הוא מדבר בראש א"א לפי יחסו עצמו באשר הוא פרצוף כתר דאצילות, שאז נבחן שיש לו ע״ס שלימות גו״ע אח״פ בבחי׳ ראשו עצמו. אשר גו׳׳ע ה״ס ראש הא׳ דא״א שאין בו כלים וע״כ אין בו שום השגה כלל וה״ס ה׳ תתאה בעינים ויה"ו באח״פ, כי ה״ת שמקומה בפה בפרצופי א״ק עלתה לעינים. ויצא ראש הא׳ מעינים ולמעלה בסוד הויה דע"ב ומעינים ולמטה יצא ראש הב׳ באח״פ שה"ס הוי,ה דס"ג, שהיא מתחלקת לפי עצמה ביה"ו: יוד באזן בסוד ע״ב דס״ג, ה׳ בחוטם בסוד ס״ג דס״ג, ו׳ בפה בסוד מ״ה דס״ג.
וזה אמרו: והפנימיות הוא שם ס״ג וכו'. כלומר דהפנימיות של חוטם פה דא״א הם הויה דס״ג, שגו׳׳ע דא״א ה״ס ע״ב, ואח״פ ה"ס ראש הב׳ וס״ג, נמצא שגם חו״פ ה״ס ס׳׳ג.
וזה אמרו: ועוד יש בחי׳ פה החיצוניות והוא אחורים דמ״ה וכו'. והיינו בפרטיות דראש הב׳ שה״ס יה״ו באח״פ. שיוד וע״ב דס״ג באזן וה״ר וס״ג דס״ג בחוטם והואו ומ״ה דס״ג בפה. כמ"ש כ"ז לעיל בדברי הרב בענף י״ד בפרצופי א"ק עש"ה.
וזה אמרו: ואם תסתכל כל זה הוא בבחינת אורות אח״פ דא״ק היוצאים אל הנקודים שהוא דמיון זו״ן ודי בזה עכ״ל. דהיינו כמו שמחלק הרב לעיל הראש דא"ק לב׳ הויות: גו״ע ה״ס הויה דע״ב וראש הא׳ בסוד ה"ת בעינים, ואח״פ לראש הב׳ והויה דס"ג ובסוד יה״ו באח״פ, כן הענין כאן דהיינו כדאמרן. גם נודע שמעינים ולמטה כבר נחשב לבר מרישא ובחי׳ גרון וחג"ת כלפי ראש הא׳ שה"ס זו״ן. וזה אמרו שהוא דמיון זו״נ. כלומר, דאח״פ אלו יצאו מבחי׳ ראש וג״ר לבחי׳ חג"ת וגופא, להיותם מקבלים או״ח ממסך שבעינים ממעלה למטה. כמ"ש בענהיק ואין מקום להאריך יותר.