ד) והנה לעיל נתבאר כי החוורתא מתחלקים לי״ג ארחין, והד׳ לבדה שהם אחורי הראש, הם נמשכין עם י״ג נימין דשערי דרישא הנמשכין אחורי הראש עד רישא דז״א, ומשם יורד השפע לרישא דז״א, הנה א״כ כי או״א מושפעים מסוד מזלא דע״ק, כי הם נמשכין ממ״ס חכמה דכתר, והז״א מושפע יותר מלמעלה מכתר דא״א, שמשם נמשכין י״ג חוורתא, ומפאת בחי׳ זו היא יותר מעולה הז״א לפעמים מאו״א, אך להיות כי אין יורד לו השפע רק דרך או״א, בבחי׳ זו הם גדולים ממנו.
ד) והנה לעיל נתבאר כי החיורתא מתחלקים לי״ג ארחין. והד׳ לבדה וכו׳ עד רישא דז״א וכו׳ או״א מושפעים מסוד מזלא וכו׳ והז״א וכו׳ מכתר דא״א וכו': ולהבין זה, נשלים תחילה ענין דעת הנעלם ודעת הגלוי וכו׳ שהתחלנו לבאר בענף הקודם, ונתבאר שם אשר עיקר גדרו של הדעת הוא סוד התוספות שהוא בדיוק באותו השיעור שנתוסף מכח הורדת המסך הנעשה בזווג דגדלות דראש העליון דכל פרצוף, כנ"ל דף תת"כ ד"ה ועפ"ז. וזכור זה לכל המקומות שתמצא שם איזה מדובר של בחי׳ דעת.
וגדרם של דעת עליון ודעת תחתון, הוא ע״ד שנתבאר בהבחן ראש וגוף, כי ע״ס היוצאות ממסך ולמעלה מכונה דעת עליון, וע״ס הנמשכות ממסך ולמטה מכונה דעת תחתון. וגדרם של דעת הנעלם ודעת הגלוי, הוא ע״פ מסך דנה״י דאחור שנגנזו ברדל״א, שהם אותם נה׳׳י דכתר שנתלבשו באו״א דנקודים, שהיסוד דא״ק האיר והוריד ה"ת שהיתה עומדת בחכמה דראש הב״ן המכונה נקבי עינים, והוריד אותה עד הפה, כמו שהיה בפרצופי א״ק שקדמו למ״ן, שאז נתייחדו ראש הא׳ וראש הב׳ לראש אחד, שזה הראש מכונה כתר דנקודים או זווג דהסתכלות עיינין דאו׳׳א עילאין, אשר ממסך ולמטה יצא מלך הדעת, בסוד דעת תחתון, כנ"ל. והנה כיון שנגנזו נה״י דאחור האלו, מובן מאליו אשר נעלם משום זה אותו הדעת הנז׳ שנתגלה בנקודים, מכל הפרצופין שיצאו באבי״ע דעולם התיקון ע״י מ״ה החדש. ונתבאר לעיל אשר אין שלימות לע״ב דאצילות, בטרם שנגלה אליו הדעת ההוא, כי הוא נשמתו, כמ״ש שם. והעלם הזה מרומז ג״כ בדברי הרב בשם ביטול הזווג דאו״א הפנימיים עש״ה.
ודעת הגלוי, הוא נמשך מזווג שעל מסך דנה״י דפנים, שגדרו הוא אותה התפשטות ג׳ קוי כח״ב דנקודים לחג״ת דנקודים הנק׳ ראש דישסו״ת, והויה דס״ג דנקודים, עש״ה. ההמשך בענף הסמוך.