ו) ואחר שנתבאר ג' רישין אלו בכללות, נבאר כל אחד מהם בפרטות, והוא כמ״ש בסוד הכללות שהם ג' בחי', וגם כל אחד ואחד מאלו הג' כלול מג' בחי' אלו ג״כ. וזהו פרטן, הנה ברישא עלאה הנקרא נשמה ונקרא כתר דא״א ונקרא גולגלתא דידיה ונקרא או״מ הגדול, הנה יש בו ג״כ ג׳ בחי׳ אלו עצמן, והם: או״פ שבו, וא״מ שעליו, וא״מ עליון שמשניהן, ושלשתן נקרא נשמה בערך כללות, ונקרא או"מ הגדול, ונקרא כתר א״א, ונקרא גולגלתא דיליה.
ו) ואחר שנתבאר ג׳ רישין אלו בכללות נבאר כל אחד מהם בפרטות וכו' והם או״פ שבו וא״מ שעליו וא״מ עליון שמשניהם וכו': להבין כל דברי הרב שבענף שלפנינו, צריכים אנו להעמיק יותר בהבנתם של ג׳ רישין דא״א, שכבר התחלתי בביאורם בענף הקודם עש״ה וזכרהו לכאן. ובעיקר צריך להבין כאן ענין ג׳ מיני התחלקויות שהרב מחלק לפנינו בסוד ג׳ רישין, אשר מתחילה מחלק אותם בין פרצופי עתיק וא״א ביחד, ואומר שרישא דעתיק הוא ראש הא׳ מג׳ רישין שנק׳ רדל״א או או״מ הגדול, ורישא דא״א נבחן לב׳ רישין תתאין דג׳ רישין שנקראים: גלגלתא ומו״ס או או״מ קטן ואו״פ. ואח״כ מבחין כל ג׳ הרישין ברישא דא״א עצמו שנחלק לשלשה ונקראים: גלגלתא אוירא ומו״ס או או״מ גדול ואו״מ קטן ואו״פ. ואח״כ מבחין בכל ראש וראש ג״כ ג׳ רישין, ואומר, שיש ג׳ רישין בגלגלתא לבדה שנקראים: או״מ גדול ואו״מ קטן ואו״פ או ע״ב ס״ג מ״ד. ועד״ז ג׳ רישין באוירא: ע״ב ס״ג מ״ה, ועד״ז במו״ס. וצריכים להבין היטב ג׳ מיני התחלקויות הללו בטעמם ונימוקם, להיותם היסוד לכל דברי הרב האמורים בשער א״א הבאים לפנינו.
ודע, שכל עיקרי ההבחנות הבאים באידרא ובדברי הרב בענין ג׳ הרישין הללו, המה נשקפים על קוטב אחד, שהוא ענין הפרסא החזקה המבדלת על אור האזן, כמ"ש באורך בענף הקודם עש"ה. והיא נקראת קרומא דאוירא הבאה עם חידושי כלים דמ״ה ואינה נוהגת בכלים ישנים דב״ן. ומתוך שכל פרצופי אצילות כלולים ממ״ה וב״ן ע״כ יש להבין בהם אותם החלקים שאין בהם עדיין מחידושי כלים דמ״ה, וע״כ אין הפרסא החזקה מגבלת אותם שלא יוכלו לקבל מאור האוזן בטהרו כבפרצופי א״ק הקודמים לתיקון מ״ן, כמ"ש באורך בפמ"א בענף הקודם אות י' בד״ה אבל ראש עש״ה, כי א״א להכפיל כאן כל האריכות.
ונודע שבראש הא׳ דכל פרצוף עדיין אין בו מחידושי כלים שנתחדשו באותו פרצוף, משום שהמסך עומד ומשמש בו ממטה למעלה, וע״כ בראש א׳ דאצילות עדיין אין שם הפרסא החזקה דכלים דמ״ה שנתחדש בפרצופי אצילות, וא״כ ראוי לקבל אור האזן בטהרו כמו בפרצופי א״ק שקדמו למ״ן.
וכבר ידעת שעתיק וא״א הם ב׳ חצאי מדרגה, שעתיק ה״ס חצי כתר העליון דב״ן, וא״א ה״ס חצי כתר התחתון דב״ן, כי כתר דנקודים נבחן על ע״ס גו״ע ואח״פ, וחצי כתר העליון ששימש במקום ג״ר דנקודים נבחן לגלגלתא ועינים ואותו לקח עתיק, וחצי כתר התחתון שנתפשט למקום חג״ת דנקודים נבחן לאח״פ שיצאו לבר מראש ואותו לקח א״א, כנ״ל בפמ"א דף תש״ט ד״ה ותדע ובדף שצ"ו ד"ה כי. ונמצא שמצד הב״ן ועוד במצב דנקודים כבר נחלקו עתיק וא״א לב׳רישין, דהיינו ב׳ חצאים מע״ס דכתר נקודים, כי בסיבת שביה״כ דמלכים הראשונים דחג״ת חזר המסך בעינים, ונשארו ע״כ בראש רק גולגלתא ועינים, ואח״פ ירדו לבחינת גופא וחג״ת ונעשו לראש ג׳ שנק׳ ישסו״ת, כמ״ש שם באורך. ואכמ״ל.
ונודע שענין התחלקות המדרגה לב׳ חצאים: גו״ע ואח״פ, נוהג רק בב״ן, אמנם מצד המ״ה נחלקים לג׳ שלישים שהם: גו״ע, אזן, חו״פ, כמ"ש לעיל בפמ״א דף תרכ״ח ד"ה אבל עש״ה, והוא משום שבחי׳ האזן שה״ס בינה נבחנת לראש הא׳ מצד המ״ה, כי רק חו״פ יוצאים אצלו לבר מראש, וע״כ נבחנת הבינה שעדיין אין בה כלים אלא בבחי׳ או״מ, שהרי המסך דראש המ״ה נמצא למטה מבינה זאת. אמנם מצד הב״ן שנמצא המסך במקום העינים, הרי גם בינה יצאה לבר מראש יחד עם חו״פ, ומקבלת או״ח מהמסך שממעל לה העומד בעינים, וא״כ יש גם בבינה זו בחי׳ כלים וא״כ נחשבת לאו״פ. ולפיכך יצאה הבינה בבחי׳ ראש אמצעי המכונה או״מ קטן, אשר מצד המ״ה בלבדה נחשבת לראש הא׳ ולאו״מ, אבל מצד הב״ן כבר נחשבת לאו״פ.
וע"כ נחלקות ע׳יס דכתר ב״ן שנטלו עתיק וא״א על ג׳ בחי׳: א׳, הוא כתר וחכמה הנק׳ גלגלתא ועינים או גלגלתא וע״ב, וה״ס ראש הא׳ האמיתי של כללות האצילות שנקרא ראש עתיק או רדל״א, שאין בו כלים הן מצד ב״ן והן מצד מ״ה וע״כ נק׳ או״מ הגדול, כי אפילו לכלים דב״ן נחשב ג״כ לאו״מ, כאמור.
הבחן ב', היא הבינה שה״ס אזן דע״ס דכתר ב״ן הנזכר, והוא הנקרא גלגלתא דא״א בכללות המוח הסתום שבנקבי הגלגלתא עד קרומא דאוירא, שהוא המסך מצד המ״ה הנמצא מתחת הבינה המכונה קרומא דאוירא, וה״ס ראש הב׳ דב׳ רישין תתאין. אשר מצד הב״ן כבר נחשב לאו״פ שהרי יש בו כלים, להיותו מקבל בחי׳ או״ח ממעלה למטה, דהיינו מהמסך שמתחת הרדל״א שממעל לגולגלתא דא״א, אמנם מצד המ״ה שיש לו כח״ב בראשו, נמצאת גם בינה זו בכלל הרדל״א וא״כ נחשבת גם בינה זאת שה״ס גלגלתא דא״א לבחי׳ או״מ ולא או״פ. אמנם כיון שביחס ב״ן אינו כלל או״מ כי יש בו כלים כנ״ל, ע״כ הוא מכונה בשם או״מ קטן, משום שאינו מאיר לכלים דב״ן בבחי׳ או״מ כאמור. ונק׳ ג״כ בשם הויה דס״ג משום שהבינה נחשבת לס״ג כנודע.
הבחן ג', הוא זו״ן שה״ס חוטם פה דע״ס דכתר ב״ן הנזכר והוא הנק׳ מו״ס. אשר אפילו מצד המ״ה כבר יש בו כלים, שהרי המסך דראש המ״ה שנקרא קרומא דאוירא כבר נמצא ממעל למו״ס, אשר המו״ס מקבל ממנו או״ח ממעלה למטה שה״ס הכלים כנודע. וע״כ האור מתלבש בכלים, והוא או״פ גמור הן מצד הב״ן והן מצד המ״ה. וע״כ נק׳ הוי״ה דמ״ה משום שז״א נחשב למ״ה כנודע.
ואין להקשות, שלפי המתבאר בענה״ק הרי נמצא ברדל״א לבדו כח"ב ורק ז״ת שלו מתלבשים בא״א, ואיך נאמר כאןאשר גלגלתא דא״א ה״ס בינה דרדל״א ובחי׳ או״מ קטן בצירוף שניהם יחד. אמנם כבר הקדים לנו הרב לעיל דף תשי״ב, שכל המדובר בג׳ רישין הללו, הוא רק בבחי׳ הב״ן שבהם. וכבר נתבאר שחצי עליון דכתר ב״ן שלקח רדל״א ה״ס כתר חכמה לבד שנק׳ גו״ע, וחצי תחתון דכתר ב״ן ה״ס בינה וזו״ן שנק׳ אח״פ שאותם לקח א״א. והנך מוצא שאותה פרסא החזקה דמ״ה המבדלת על אור האוזן היא עומדת בבינה דכתר מ״ה ובחכמה דכתר ב״ן ששם ה״ס פה דרדל״א, והיא עצמה ה״ס גלגלתא דא״א כנ״ל שפרסא וגלגלתא ענינם אחד, דהיינו בחי׳ המסך שעליו נעשה הזווג בראש הא׳ דכל פרצוף, אלא בערך שמשמש לראש הא׳ גופיה ממטה למעלה נקרא פרסה, ובערך שמשפיע או״ח אל ראש הב׳ שמתחתיו דע״כ נמצא מבדילו מבחי׳ ראש הא׳ כנודע, הנה בערך זה היא נקראת גלגלתא דראש ההוא, וזכור זה לכל המקומות.
והנה נתבאר אשר מצד הב״ן נמצאת הפרסא החזקה דמ״ה בחכמה, וגלגלתא שמלמטה לפרסא זו ה״ס בינה. ומצד המ״ה נמצאת הפרסא ההיא בבינה, וגלגלתא שמלמטה ה״ס ז"א. אלא בעת גדלות שרדל״א משפיע מוחין לא״א, אז מוריד הפרסא שלו שממעל לגלגלתא אל חללא דרישא, לסוד הקרומא דאוירא שממעל למו״ס, ואז נמצאת גם הבינה דכתר ב"ן שה״ס גלגלתא דא״א ממעל לפרסא דמ״ה, שעתה היא סוד קרומא דאוירא, כמ"ש לעיל, והבן היטב.
והנה נתבאר ג׳ רישין הכוללים דאצילות, שהם ביחס כללות ע״ס דכתר ב״ן שנתחלק בין ב׳ הפרצופים עתיק וא״א יחד, אשר גו״ע שלקח רדל״א הם: מקיף גדול וכ״ח וסוד הויה במילוי ע״ב. וגולגלתא דא״א ה״ס: מקיף קטן, ובינה, והויה במילוי ס״ג. ומו״ס ה״ס: אור פנימי, והויה במילוי אלפין, שה״ס ז״א. משום שנמצא למטה מקרומא דאוירא שה״ס מסך דמ״ה המוציא בחי׳ ז״א לבר מראש הא׳ כנ״ל. וזכור כל זה היטב.
אמנם כשנבחין בא״א לפי יחסו עצמו ולא בבחי׳ חיבורו עם עתיק יחדיו, אז יש להבחין בו שתי הבחנות, דהיינו או ע״פ תחילת אצילותו או ע״פ גדלות שאז משיג תוספת נשמה מרדל״א כנ״ל, והוא כי ביחסו עצמו, הרי הוא בחי' ראש הג׳ דנקודים שנק׳ ישסו״ת שיצא במקום חג״ת דנקודים, כמ"ש לעיל, וא״כ יש בו ע״ס: גו״ע ואח״פ לפי עצמו מיחס ראש הג׳ דנקודים שה״ס חצי התחתוןדכתר ב״ן, ועפי׳׳ז בהכרח שנחלק גם הוא לשני חצאים על המסך שבחכמה, וא״כ נבחן לב׳ ראשים: גלגלתא ומו״ס, אשר הגלגלתא ה״ס ראש העליון שלו הכולל כו״ח, ומו״ס ה״ס ראש התחתון שלו הכולל אח״פ, דהיינו בינה וזו״ן דראש. וזהו בתחילת אצילותו שאז אין בו אלא ג״ר לבד: אור הרוח בגלגלתא ואור הנפש במו"ס.
ובגדלות, אשר הרדל׳׳א מוריד המסך שלו שממעל לגלגלתא דא״א למטה לתוך חללא דרישא דא״א לבחי׳ קרומא דאוירא, כנ״ל, ונמצא הארתו של הרדל׳׳א בבחי׳ ראש הא׳ שמאיר עד קרומא דאוירא, כי עתה גם הגלגלתא נמצאת למעלה מפרסא החזקה דמ״ה, כנ״ל, אשר אז נפתח המוח הסתום שבנקבי הגלגלתא דא״א, כי אור האוזן דרדל״א יורד לשם, כנ״ל בפמ״א דף תשצ״ו ד״ה אמנם עש"ה, ואז יוצא בו ראש הג׳ הנק׳ אוירא, והוא ממש חלק העליון הכלול במו״ס שנחלק הימנו ונתעלה לבחי׳ ראש בפני עצמו, כי כבר ידעת אשר המו״ס כלול באח״פ מתחילת אצילותו, וע״כ עתה שהורד המסך למטה מבינה דב״ן כנ״ל גבי ג׳ רישין דכללות ע״ש, שה״ס קרומא דאוירא, א״כ מובן מאליו אשר אותה בינה שהיתה כלולה במו״ס מתחילת אצילותו נמצאת עתה שעלתה למעלה מקרומא דאוירא, באופן שלא נשאר עתה במו״ס רק בחי׳ זו״ן לבד.
והנה נתבאר היטב ג׳ רישין דא״א לפי יחסו עצמו, אשר הגלגלתא שלו הכוללת כו׳׳ח ה״ס ראש הא׳ דא״א, וע״כ ה״ס מקיף גדול והויה דע״ב, ונשמה, ע״ד שנתבאר לעיל בג' רישין דכללות. וראש דאוירא שהוא סוד בינה שנבדלה ממו״ס ועלתה למעלה מקרומא דאוירא, הוא סוד מקיף קטן והויה דס״ג, ע״ד שנתבאר לעיל בג' רישין דכללות עש׳׳ה, ובה מלובש עתה אור הרוח. ומו״ס ה״ס ראש הג', ואו״פ, משום שגם עתה הוא נמצא למטה מהפרסא החזקה דמ״ה ומקבל או״ח ממנו ממעלה למטה, שיש בו משום זה כלים כנודע. וה״ס הויה במילוי אלפין דהיינו רק בחי׳ ז״א לבד, שהרי בינה וס״ג שהיתה כלולה במו״ס כבר נסתלקה הימנו ועלתה למעלה מקרומא כנ״ל. ובה מלובש אור הנפש, והבן היטב.
והנה ג׳ רישין הללו נכללים ג״כ זה בזה, כמ״ש לקמן במקומו. וע״כ נבחנים ג׳ הבחינות: או״מ גדול, או״מ קטן, ואו״פ, בגלגלתא לבדה. ועד״ז באוירא לבדה, ועד״ז במו״ס לבדה. והנה כל דברי הרב שבענף זה, לבד סוד הניקוד, שזה יתבאר במקומו המותאם בע״ה.