ה) והנה אלו הכתרים של ז"ת דב״ן, הם מתחלקים בז"ת דעתיק: הא׳ בחסד שבו, והב׳ בגבורה שבו, וכן בכולם עד"ז, עד הז' שהוא במלכות שבו. ולא נתחלקו על סדר חילוק חו״ב דב״ן, להיות ג״ר שבהם עם חכמה דב״ן בחסד דעתיק וד״ת שלהם עם בינה דב״ן בנצח דעתיק. והטעם הוא, לפי שהאורות דכתרים דחו״ב דב״ן הם מאירים מלמטה למעלה, בכלים שלהם שעלו ברישא דעתיק כנ״ל, ואם אלו השבעה כתרים יהיו מחולקים ג״כ ע״ד הכתרים דחו״ב דב"ן כנ"ל, יעלה גם אור שלהם למעלה, ויהיו חסירי אור למטה במקומם, ולכן נפרדו ע״ד הנ״ל.
ה) והנה אלו הכתרים של ז״ת דב"ן הם מתחלקים בז״ת דעתיק וכו': כדי להבין זה, צריך להבין היטב מהותם של הז' כתרים האלו דז״ת דב״ן, וגם מהותם של הז״ת דעתיק עצמו, ואת היחס שביניהם. והנה הז״כ האלו דז״ת דב״ן, אין לפרשם, שהם מבחי׳ הז"ת עצמם דב״ן, אשר כל אחד מהם כלול מעשר, ונטיל עתיק הכתרים שבהם. כי כבר כתב הרב שכל הז"ת האלו נשברו פנים ואחור, ולא נשתייר מהם כלום. וא״כ ודאי שגם התכללות הג״ר שבהם אינם חשובים לג״ר ממש, כי אין שבירה נוהג כלל בג״ר, כנודע, אלא בהכרח הוא, שאפי׳ אותם הג״ר הכלולים בז״ת, תורת ז״ת עליהם לגמרי, וזה ברור. וא״כ איך נטיל עתיק הכתרים שבז״ת אלו שהם למטה אפי׳ מחו״ב, בו בעת שלא נתקן בו כלום ממה שלמטה מכתר, כנודע.
אמנם כבר ידעת מענה״ק, שכל כתר ה״ס ראש, וגדרו ה״ס הסת״א לא זולת. כלומר, שהמסך משמש בו ממטה למעלה. גם ידעת שעולם הנקודים שהוא פרצוף ב״ן, יצא מתחילת אצילותו בראש בלי גוף, משום שיצא רק באור דאחורים שהוא רוח נפש בחוסר ג"ר, וגם מדרגת הראש בעצמו נחלק על ב׳ מדרגות: עליונה ותחתונה, שאור הרוח נתלבש בחציה העליונה שה״ס גלגלתא ועינים, ואור הנפש התלבש בחציה התחתונה שה״ס אח״פ.
ונמצא שמפה ולמטה נשארו הכלים ריקנים בלי אור. וע״כ נבחן כמו ראש בלי גוף. והיה זה מסיבת המסך שעלה במקום עינים, וע״כ יצאו אח״פ מתורת ראש ונעשו לבחי׳ גוף. וזה היה בתחילת אצילותו, וע״כ נחשב בו לקביעות פרצופו. ואח״כ כשהאיר בו יסוד דא״ק והוריד המסך למקומו לפה, נמצאים אח״פ שחזרו לתורת ראש, שיצאו בו אז נרנח״י שלמים, ומפה ולמטה נמשך הסת״ב לגוף.
והנה כל היתרון הזה שנתחדש עתה בכח יסוד דא״ק נחשב בו לבחי׳ תוספת, כלומר, שאינו מחויב להמצא תמיד בבנין הפרצוף הזה, אלא בעולה ויורד, וע״כ שלט בו השבירה והביטול. ולא נשתייר בו, רק אותם הבחינות שיצאו מתחילת אצילותו, דהיינו הראש בלבד עם אור דאחורים בעשר ספירותיו: גלגלתא, עינים, ואח״פ, שחציה העליונה בחי׳ ראש, וחציה התחתונה בחי׳ גוף. וכבר ידעת שחציה העליונה שנשתייר בראש מכונה אוכ״ל מספר"ת, וחציה התחתונה שיצאה לבחי׳ גוף ת״ת, מכונה בשם בדק חיה.
והנך מוצא שאין לז״ת דב״ן שהוא גוף דב״ן שהוא גוף האמיתי דנקודים, שום שורש בפרצוף הקבוע בב״ן הזה. כי תחלת אצילותם דז״ת מתחילים, מעת שהאיר בהם היסוד דא״ק והוריד המסך לפה, שז״ס תוספת כאמור. אמנם צריך שתבחין בפה הזה, שנעשה בו אז בחינת הכתר לז״ת שנתחדשו, כי ה״ס מלכות דראש הנעשה תמיד בחי' כתר לגוף, והיינו בדיוק רק בחי'הממטה למעלה הנמצא בפה הזה. ותדע שהוא מכונה כאן ז׳ כתרים בדברי הרב, משום שחלק האור הנמשך ממנו להסתכלות ב׳ לגופא המכונה ז״ת נמצא שמתחלק לז״ת, וע״כ נקרא הכתר שלהם בשם ז׳ כתרים. כלומר, ז׳ שורשים של הז״ת הנבחנים בכתר הזה: ג׳ כתרי חג״ת, וד׳ כתרי נהי״מ.
גם ידעת, שכל הראש דנקודים נוטל עתיק, כי אין שום פרצוף זולתו מגיע שמה, כנ"ל דף תשט״ו ד"ה ולפי"ז, אלא שע״ס דראש עתיק נחלקו ג״כ לב׳ מדרגות ראש וגוף כמו הראש דנקודים, אלא שם נחלק הראש על החכמה שנק׳ עינים, ויצאו משום זה בינה וזו״נ לגוף, וכאן במ״ה נחלק הראש על הבינה, וע״כ יצאו רק זו״נ לגוף, אבל בינה שלו נשארה בראשו. ולפיכך תיקן בשיעור הזה גם את הבינות דב״ן, והעלה אותם לראש שלו, דהיינו לכח״ב שלו, והיינו דוקא מאותם החלקים השייכים לכתר לבדו, כי למטה מכתר לא נתקן כלום כנודע. ויתר הבחינות דאח״פ דב״ן שלא יכלו לתקנם בבחי׳ ראש, בהכרח שנשארו ג״כ בגופא שלו, דהיינו בחוטם פה שיצאו מראשו ונעשו לגוף, כאמור.
עוד צריך להבין ולהבחין היטב בין ב׳ הכתרים דחו״ב דב״ן ובין ז׳ הכתרים דז״ת. אשר ב׳ הכתרים דחו״ב דב״ן מסופק בהם הרב אם נתקנו בראש דעתיק, כמו בסימן בד״ד הא׳, משא״כ בז׳ הכתרים דז״ת דב״ן, ברור לו שהמה בז״ת דעתיק. והוא משום דחו״ב דב״ן יש להם שורש קבוע בראש הב״ן דהיינו הבחינה אוכל מספרת שלהם, שהם באח״פ דב״ן הקבוע, וא״כ יש בהם בחי׳ בינה שיצאה מראשייהו דחו״ב לבחי׳ ז״ת דנקודים מתחילת אצילותם, שה״ס כלים דבדק חי״ה דחו״ב, אשר אח״כ ע״י יסוד דא״ק מוחזרת הבינה והז״ת לראשייהו דחו״ב, ונתחבר עם הכלים דאוכ״ל מספר״ת שלהם. משא״כ ז׳ הכתרים דז״ת דב״ן, שאין להם שום שורש בראש הב״ן בבחי׳ בנין הקבוע בו, וא״כ אין שייך כלל להבחין בהם מבחי׳ בינה שיצאה מראשם, כי מעולם לא היו בבחי׳ ראש הב״ן, וממילא שלא יצאו לבר ממדרגתם כלום כנ״ל, וא״כ אינו מגיע להם שום יתרון ע״י בינה דמ״ה ששבה לראש דמ״ה, שיתעלה עמו מדת מה גם מז׳ כתרים אלו ולהעלותם לראש שלו כמו שעלה לכתרים דחו״ב דב״ן, ולפיכך ברור הוא שאין לז׳ כתרים דז״ת דב״ן שום חלק בראש דעתיק דמ״ה, אלא רק בז״ת דעתיק.
אמנם תשכיל אשר ז׳ כתרים אלו מקבלים כל שבחם מהכתרים דחו״ב דב״ן, היות שאין לז׳ כתרים אלו שום יניקה כלל מעת קטנות דראש הב״ן שנשתייר בו אחר שביה״כ, משום שתחילת גילוי שלהם אינו אלא מעת הארתו דיסוד דא״ק שהעלה הכלים דבד״ק חי״ה והוריד המסך לפה דב״ן כנ״ל, א״כ עתה בתיקון המ״ה, שכל העדפה שלו מוגדרת רק באותה הגדלות שהשיג מכח הבינה שחזרה לבחי׳ ראש כנ״ל, א״כ בהכרח שאין מגיע לז״כ שום אור, זולת בשיעור זה שחזרה הבינה דעתיקלג״ר שלו, שעמו נמשכו ג״כ לבחי׳ הכלים דבדק חיה ונתחברו לחו״ב, כי זהו שיעור הגדלות דמ״ה העודף על הקטנות שנשתייר מהב״ן, ולא יותר. והנך מוצא ששפע ז׳ כתרים אלו, הוא בדיוק רק משיעור הגדלות שהרויח הב״ן בסיבת בינה דמ״ה שהוחזרה לראש, משום שאין להם שורש בקטנות דב״ן שיצא בראש בלי גוף, כאמור.
ובזה תבין שיש ג׳ מצבים במציאות הז׳ כתרים בז״ת דעתיק: א׳ הוא, מצב דפרודות וזה למעלה מזה בלי תיקון קוץ, שזהו המצב דז״ת דנקודים עצמם בטרם התיקון, כנודע. הב׳ הוא, במצב דתיקון קוין, אשר מצב הזה אין בז״ת דנקודים כלל מתחילתם, כי אם אח״כ ע״י הארת יסוד דא״ק אחר שנמשך לשם הגדלות, אז נתחדש בהם תיקון קוים מכח או״א וישסו״ת כנודע. הג׳ הוא, מצב דג״ר הכלולים בז״ת, דהיינו בספירה העליונה שבהם, ע״ד ז׳ היכלות דבריאה, שהיכל העליון כולל כחב״ד כנודע, שנמצאים ג׳ כתרי חג״ת בחסד, וד׳ כתרי נהי״מ בנצח, כמו שיתבאר בעז״ה.
ובזה יתבארו לנו כל ההבחנות האמורים בענף זה בענין הז׳ כתרים דז״ת דב״ן, כי כבר ידעת שז׳ כתרים אלו יצאו בג״ר דנקודים רק בסוד תוספת, ע״י יסוד דא״ק שהעלה את בחי׳ כלים דבדק חיה, מז׳ תחתונות דנקודים אל הג״ר, והשלים ע״ס דכלים שלהם כנ״ל. גם ידעת שבזמן שביה״כ חזרו ויצאו אלו הכלים דבדק חיה שנתעלו לראש, ושבו למקומם לז״ת דנקודים כמו שהיו מתחילת אצילותם שם, דהיינו בבחי׳ זה למטה מזה בלי תיקון קוין, כנודע, שלא יצאו תיקון קוין דנקודים רק בג״ר לבדו.
ובזה תבין, אשר בסימן אא״ג, שאמרנו שלא נתעלו הכלים ואורות דכתרים דחו״ב דב״ן לראש דעתיק, ואע״פ שבינה דמ״ה העלתה אותם לבחי׳ ראש, מ״מ אינם יכולים להמצא בראש הא׳ דעתיק אלא בז״ת שלו, כנ"ל דף תשל״ב ד״ה סימן אא״ג עש"ה, מ״מ ודאי שהרויחו בחי׳ ג״ר ע״י שיבת בינה דמ״ה לראש, אלא משום שאינם יכולים להתעלות למקום ג״ר דנקודים מטעם הנ״ל, ע״כ המה מכונים בשם אור דאחורים. אמנם ודאי הוא שמשום זה המה גם שם בחי' ראש, ולא ממש ז״ת כמו ז״ת דעתיק, ולפיכך המה נמצאים בחסד ונצח, שה״ס ראש דחג״ת העומד בחסד וראש דנה״י העומד בנצח. באופן, שאור דג״ר דחכמה דב״ן נעשה ראש לחג״ת דעתיק דמ״ה, ואור דד״ר דבינה נעשה ראש לנהי״מ דעתיק דמ״ה.
ועד״ז יש להבין בז' הכתרים דז״ת דב״ן, שגם המה גבוהים בבחי׳ אחת מז״ת דעתיק דמ״ה, והוא כמ״ש לעיל שהמה כבר היו בבחי׳ ג״ר דנקודים בבחי׳ ראש, דהיינו בבחי׳ ממטה למעלה בזמן הגדלות דנקודים כנ״ל, משא״כ ז״ת דעתיק דמ״ה, מעולם לא היו בבחי׳ ראש, אלא רק בבחי׳ ז״ת, שמקומם למטה מג״ר דנקודים כנודע. אמנם בשעה שאין ז' כתרים הללו מקבלים שום תיקון מגדלות, איןמעלתם ניכרת כלל כי כל מעלתם שהשיגו היה רק מזמן גדלות, שהרי מתחילת אצילותם בטרם ביאת הגדלות היתה בחינתם שוה ממש לז״ת דעתיק דמ״ה, כנ״ל.
ובזה תדע, שאותו אור הגדלות נוסף על אחורים דכתרים דחו״ב דב״ן, הנמצא במקום אחד עם הז״כ, דהיינו כמו בסימן בב״ו, שנתחברו בחי׳ הבדק חיה עם האוכל מספרת דכתרים דחו״ב, נמצא משום זה שמגביה ג״כ את הז׳ כתרים דז״ת דב״ן לבחי׳ אחת גבוה מן הז״ת דעתיק דמ״ה, דהיינו לבחי׳ ראש דחג״ת בחסד ולבחי׳ ראש דנה״י בנצח, דהיינו שעומדים שם מתחת לג״ר וד״ר דחו״ב, ע״ד שהיו עומדים כאן בגדלות דב״ן קודם השבירה במקום ג״ר דנקודים, שהיו אז בחי׳ ראש לז״ת דנקודים כמו חו״ב, והבן היטב.
אמנם אם הבחי׳ דבדק חיה השייך לב׳ כתרים דחו״ב אין מתחבר עמהם בשלימות, אלא שיורדים לפרצוף או״א דאצילות, כנ"ל בסימן אא״ג עש״ה בפמ"א דף תשל״ג ד״ה וזה אז אין הג״ר וד״ר דאו״א יכולים להגביה את הז״כ למעלה מז״ת דעתיק דמ״ה, ואע״פ שבהכרח הגיע איזה בחי׳ גדלות גם לאור דאחורים דכתרי חו״ב, דהיינו לכלים דאוכל מספרת כנ״ל, מ״מ אין זה שייך לגמרי לז״כ דז״ת דב״ן, שהמה מבחי׳ הממטה למעלה הכלול בפה, ושנתעלה מבדק חיה כנ״ל, ומאחר שבחי׳ בדק חיה דכתרי חו״ב עצמם לא נתחבר באוכל מספרת, ומכ״ש שלא יכלו לחבר אליהם בחי׳ ז׳ כתרים לחסד ונצח, אשר המה כולם רק מבחי׳ בדק חיה כנ"ל, ומ״מ כיון שיש בהם איזה העדפה מאור הגדלות ע״כ מאירים בהם עכ״פ בחי׳ ראש בהיותם במקומם בבחי׳ שוה עם ז״ת דעתיק, והיינו הוא בחי׳ תיקון קוין שמרויחין ע״י אור דאחורים דכתרי חו״ב, כי מצד עצמם אין בהם תיקון קוין כלל, אלא כמו שהיו בנקודים כנ״ל, ועתה שמקבלים הארת ראש ע״י אור דגדלות שנוסף בכתרי חו״ב, נמשך אליהם תיקון קוין כמו שהיה זה בהם בעת היותם בג״ר דגדלות נקודים. אמנם אין זה מספיק להם להגביהם לבחי׳ אחת למעלה מז״ת דעתיק דמ״ה, דהיינו שיהיו לבחי׳ ראש דחג״ת וראש דנה״י כנ״ל, משום חסרון החיבור דבדק חיה לכתרי חו״ב עצמם כנ"ל.
אמנם בסימן בד״ד ב׳, שאור דאחורים דכתרי חו״ב דב״ן עלו שם לג״ר דעתיק, עש״ה. וא״כ אין כלל בחי׳ אור דגדלות מצד הב״ן במקום ז״ת דעתיק, וע״כ אין בהם שום תיקון קוין, אלא שנשארים שמה זה למעלה מזה, כמו שהיו בתחילת אצילותם בז״ת דנקודים.
ואע״פ שבסימן בג״ד נמצאים ג״כ אורות דאחורים דכתרים דחו״ב בראש דעתיק ולא בז״ת ואעפ״כ אמרנו שם שהגיע הארת תיקון קוין לז' הכתרים דז״ת דב"ן עש״ה, אמנם מתוך שהגיע שם תיקון גדול אל ב׳ הכתרים דחו״ב דב״ן, שנתקנובעצמם בלבדם לבחי׳ ראש דעתיק נוקבא, שבזה קבלו הארה יתירה מראש דעתיק דמ״ה, וע״כ הספיקה הארתם הנמשכת אל הז״ת לקשר את הז״כ דז״ת דב״ן בתיקון קוין, משא״כ בסימן בד״ד ב׳, ששם היתה התפשטות ה״ר דכתר ב״ן לאו״פ דג״ר דעתיק, דהיינו לראש עתיק נוקבא, וע״כ נתמעטה משום זה הארת ראש דעתיק דמ״ה בשביל הכתרים דחו״ב דב״ן, כי עיקר הארת המ״ה מקבל עתה הכתר דב״ן, ולפיכך אין הארתם דב׳ אחורים דכתרים דחו״ב דב״ן מספקת להמשיך תיקון קוין לז' הכתרים דז״ת דב״ן, וע״כ נשארו הז' כתרים בלי תיקון, אלא כמו שהיו בז"ת דנקודים, דהיינו בזה למטה מזה, והבן היטב.
והטעם הוא לפי שהאורות דכתרים דחו"ב דב״ן הם מאירים מלמטה למעלה וכו': כלומר, דהסברא נותנת דאם האורות בכתרי חו״ב דב״ן נמצאים בז״ת דעתיק בבחי׳ ראש לחג״ת וראש לנה״י, אז צריכים לקבץ אליהם גם את ז' הכתרים דז"ת דב״ן, והיינו משום אור הגדלות שנתוסף בהכרח בכתרים דחו״ב, מכח שיבתה דבינה דמ״ה לבחי׳ ראש, כנ״ל בפמ״א דף תשמ״ד ד״ה עוד, אלא משום שהכלים דכתרים דחו״ב דב״ן, נמצאים בראש בלי שום אורות מצד הב״ן, שאין שם בסימן אא״ג רק כח"ב דמ״ה לבדם, ולפיכך צריכים אורותיהם העומדים בז״ת דעתיק להאיר אליהם מלמטה למעלה, כנ״ל דף תשמ״ב ד״ה וגם, ולפיכך, כיון שהג״ר צריכים להארתם, אין האורות דכתרי חו״ב הללו חשובים כאן לבחי׳ ראש לז״ת, וע״כ אין הארתם מספקת לקבץ אליהם את ז׳ הכתרים ולתקנם תחתיהם בבחי׳ ראש לז״ת, והבן היטב.
וזה אמרו, ואם אלו השבעה כתרים וכו' ויהיו חסידי אור למטה ולכן נפרדו ע״ד הנ"ל, כלומר, דאלו ז׳ הכתרים אינם בחי' ג״ר ממש, אלא בחי' ראש לז״ת, דהיינו בחי' הממטה למעלה הכלול בפה דנקודים בזמן הגדלות, שממנם התפשטו ז״ת דגדלות דנקודים כנ״ל בפמ״א דף תשמ״ג ד״ה והנך וכיון שאור הכתרים דחו״ב מאירים ממטה למעלה, דהיינו לכליהם העומדים בג"ר דעתיק ממש, ע"כ תורת ג"ר ממש בהם, ואין האורות דז', כתרים יכולים להתקבץ אליהם להיות ראש לז״ת כתכונתם מזמן הנקודים, כי היו מתבטלים שם באורות דג״ר שבכתרי חו״ב, ולא יוכלו להשפיע לז״ת ולא כלום, והיו נשארים הכלים דז״ת חסרי אור הכתרים שלהם.