ה) ותחלה נבאר סוד אלפא ביתא דא״ט ב״ח ג״ז ד״ו כו׳, כי הלא הוא מדבר בסוד המקיפים הנ״ל. כי הנה א״ט הוא בכתר, ורומז כי הכתר הוא אות א דא״ט, לרמוז כי לו לבדו יש לו מקיף א׳ בפני עצמו, והט׳ אשר תחתיו הם נפרדין ממנו, ואינם בכלל המקיף הנ״ל אשר לו, וזהו ענין א״ט: א׳ לבד, וט׳ לבדה. וכעד״ז אותיות ב״ח הם בחכמה, כי החכמה שהוא ב׳, יש לו מקיף א׳ לבד. ושאר הח׳ ספירות שתחתיו הם נפרדין ממנו, וזהו ב״ח. ג״ז הוא בבינה, כי בינה שהיא ג׳ נפרדת מן הז׳ אשר המה תחתיה, וזהו גז. אמנם הז״ת כולם קשורים ביחד זו בזו, ואין החסד נפרד מז״ת במקיף בפ״ע, אמנם הראשון של חסד הוא המקיף את הז׳ ביחד בלי פירוד ומקשר אותם יחד. ונמצא, כי המקיף של חסד שהוא ראשון מז״ת, מקיף לכולם ביחד וכולם נכללים בו, וז״ס ראשית הג״ז הניתן לכהן, כי מן ג׳ שהוא בינה יוצא או״מ א׳ אל כל הז״ת, שזה אותיות ג״ז, כ״ז ניתן לכהן שהוא החסד, כדי שכל המקיף של הז׳, היוצאין מן הג׳, אשר זהו ביאור אותיות ג״ז, יהיו כולן נכללין בחסד שהוא הכהן.
ה) וז״ס ראשית הגז הניתן לכהן, כי מן ג׳ שהיא בינה יוצא או״מ א׳ אל כל הז״ת: וצריך לדעת אשר כל ע״ס כח״ב חג״ת נהי״מ, המה רק ה׳ בחי׳ לבדם משרשם בא״ק, דהיינו כתר חכמה בינה ת״ת מלכות. אלא שספירת ת״ת כוללת ו״ק חג״ת נה״י, כמ״ש הרב לעיל דף ק״פ ד"ה באופן, אמנם בז״ת דנקודים הושרשו הז״ת לז׳ בחינות נבדלות, שג״ס חג״ת נעשו שם לג׳ קוין ימין שמאל אמצע של בחי׳ גופא דע״ב, ונה״י לג׳ קוין דס״ג. כמ״ש הרב בענף כ"ב בפמ"א דף תי"ג ד״ה ועתה עש"ה. וא״כ ודאי שיש בכל אחד ואחד מז״ת בחי׳ או״פ ואו״מ, משום שאין לך אור שלא יהי׳ בו או״פ ואו״מ. גם רחוקים הרבה אחד מחבירו, שאינו דומה גופא דע״ב לגופא דס״ג, גם אינו דומה הימין לשמאל או לאמצע, כמ״ש כל אלו במקומם. אמנם ענין ב׳ המקיפים שהרב עוסק מהם כאן, היינו הנמשכים מה״פ א״ק כנ״ל עש״ה. ולפיכך אין כלל להבחין בכל הז״ת רק בחי׳ אחת, שה״ס בחי׳ ז״א הכוללת לכל הו״ק יחד וגם המלכות כנודע בענה״ק.
וזהו שמביא הרב סו״ה ראשית הגז הניתן לכהן. כי כ״מ שנזכר ראשית יורה על המשכה מסוד הכתר וה״פ א״ק, כלומר משורש הענין, וע״כ מרומז שם ענין התחלקות הג״ר לבדם בסוד ג׳ בחי׳ נבדלות הכלולות בבינה, שהיא משפעת או״פ ואו״מ לכל הז״ת בבת אחת, ונמצא שאין בהם אלא או״פ א׳ בתוכיותם ואו״מ א׳ מחוצה להם הסובב על כלי דחסד, והכהן ה״ס החסד וכו׳, והבן. שאר דברי הענף יתבאר בענף הסמוך בע"ה.