א) ענין או״פ ואו״מ. דע, כי הנה כל אצילות כולו יש בו בחי׳ כח הא״ס בפנים לו וחוצה לו בסוד מקיף. והנה כבר נתבאר, כי הנה או״פ הזה הוא מוגבל ומצומצם ומתעלם בתוך פנימיות הספירות, משא״כ באו״מ, כי אינו נגבל ונקצב במדה, וזה יורה מעלת המקיף על הפנימי, עם היותן שניהם נמשכין מן הא״ס. והנה ה׳ בחי׳ הם באצילות, והם ה׳ פרצופים: א״א ואו״א וזו״ן. והם מתחלקים בבחי׳ פנימים ומקיפים, עם שהכל הוא מן הא״ס, ולכן נבאר סדרן.
א) כל אצילות כולו יש בו בחי׳ כח הא״ס בפנים לו וחוצה לו בסוד מקיף וכו׳: וצריך להבין היטב ענין בחי׳ כח הא״ס שהרב מביא כאן, שהוא ענין נקודת הצמצום הנ״ל בענף הקודם שממנה תלוי הן ענין או״פ המלובש בפרצוף והן שיעור האו״מ שהיה ראוי להכנס בפרצוף לולא כח המעכב שבמסך של הפרצוף, ונמצא שהן או״מ והן או״פ תלוי בכח הנקודה ההיא. וזה אמרו, שבכל אצילות כולו יש בו בחי׳ כח הא״ס וכו׳, דהיינו כח הנמשך מצמצום ראשון. והבן.
ועם זה תבין, שבחי׳ או״מ הנבחן מא״ס ב״ה מקורו מבחי׳ צמצום ראשון וקו א׳, שה״ס ע״ס הראשונות שנמשך מא״ס ב״ה המכונים ה׳ פרצופי א״ק: גלגלתא ועסמ״ב, כנודע. ושם יצאו בסבת הנקודה ההיא ה׳ אורות פנימיים וה׳ אורות מקיפים, כסדר הזה: שמתחילה ביציאת פרצוף גלגלתא דא״ק, שהוא בדוגמת פרצוף עתיק, הנה מראשו אין מדובר כי שם יש רק בחי׳ שורש למסך בלבד, ותחילת המסך יצא בז״ת שלו דהיינו בגופא דפרצוף גלגלתא. והנה משום זה תדע, שבגופא דגלגלתא זה נתגלה בחינת קצבה ראשונה על אור א״ס ב״ה, כי לא הופיע אורו ית׳ בכלים הללו זולת ע״פ הקצבה של המסך שלהם, וממילא נבחן בסיבתו של המסך ב׳ בחי׳ באור א״ס ב״ה: שבחי׳ אור א״ס ב״ה שהיה ראוי להתפשט לאותם הכלים לולא כח המסך המעכב אותו, ה״ס אור מקיף דא״ס ב״ה. ואותו בחי׳ אור מא״ס ב״ה שנתלבש בכלים כי המסך אינו מעכב אותו, הוא נק׳ אור פנימי מא״ס ב״ה.
גם ידעת שבכל גוף נוהג ב׳ בחינות התפשטות כדברי הרב לעיל בענף ו' ובפמ״ס בענף ט׳, היות שהתפשטות אור א״ס שנתפשט בגוף חזר ונתעלם למלכות של ראש, ובמקומו חזר ונתפשט התפשטות שניה שמילא מקומו של התפ״א הנעלם. ונודע שהתפשטות שניה זו חסרה בו כתר דהתפ״א, גם נבחן לפרצוף שני הנמשך ממלכות של ראש דפרצוף הראשון, משום שהמסך דהתפ״ב נמצא תמיד שמזוכך בו המסך בבחי׳ אחת כלפי התפשטות א׳, כמבואר בפמ״ס בענף ט׳ עש״ה דע״כ חסר בו הכתר כלפי התפ״א כי המסך דהתפשטות א׳ היה מבחי״ד, ומסך דהתפ״ב כבר הוא מבחי״ג שע״ס שלו רק בקומת חכמה וע״כ יש לו כלים מחודשים, וע״כ נבחן לתולדה ופרצוף שני שנק׳ ע״ב. ועד״ז התפשטות דגופא דע״ב נסתלק ג״כ למלכות של ראשו, ואח״כ חזר ונתפשט התפשטות חדשה על מסך דבחי״ב שנק׳ פרצוף ס״ג וכו׳ עש״ה.
והנך רואה איך כל פרצוף תחתון חסר כתר שה״ס ג״ר כלפי פרצוף העליון, שע״ב חסר כתר מפרצוף גלגלתא. וס״ג חסר כתר מפרצוף ע״ב. ומ״ה וב״ן המה חסרי כתר מפרצוף ס״ג, ולפיכך נבחן בכלל הפרצוף דא״ק שיש בו ה׳ פנימיים וה׳ מקיפים, כי כל ראש דפרצוף עליון נבחן לאורמקיף לפרצוף התחתון הימנו.
באופן, שא״ס ב״ה הוא המקיף הראשון, מסבת המסך ההתפשטות א׳ דפרצוף גלגלתא דא״ק שעכב אותו מלהתלבש בתוכו כנ״ל. וראש דגלגלתא הוא או״מ ב׳, דהיינו לפרצוף ע״ב. וראש דע״ב הוא או״מ ג׳ המקיף לפרצוף ס״ג. וראש דס״ג ה״ס מקיף ד׳ וה׳ לפרצופי מ״ה וב״ן דא״ק.
ונתבאר לקמן בדברי הרב שיש ב׳ מיני מקיפין: א׳ או״מ דיושר או מקיף דיחידה. ב׳ או״מ חוזר או מקיף חיה. וההבחן בינהם אשר או״מ א׳ שנק׳ מקיף דיושר הוא אותו האור שמעולם לא נכנס לכלי, אמנם מקיף הב׳ שנק׳ מקיף חוזר היינו שכבר התלבש בכלים, אלא שחזר ויצא מהם ונשאר מבחוץ ונעשה לאו׳׳מ, כמ׳׳ש לקמן.
ועם זה תבין, אשר חמשה מקיפים הנ׳׳ל שבה״פ געסמ״ב דא״ק, כולם המה בחי׳ או״מ דיושר ואין בהם מקיפי חוזר כלל, שהרי מעודם לא התלבשו בכלים, כי או״מ דגלגלתא שהוא אור א״ס ב״ה ודאי לא התלבש מעולם בכלים דגלגלתא כנ״ל, גם או״מ דע״ב שהוא בחי׳ אור הכתר דגלגלתא, נבחן ג״כ אצל ע״ב שמעודו לא התלבש בכלים דע״ב, ואע״פ שהתלבש בראש דגלגלתא אין זה חשוב כלל לפרצוף ע״ב שיש לו כלים משונים מהגלגלתא כנ״ל. ועוד שגם עתה נשאר משמש שם בעליון בבחינת או״פ דראש ואינו יוצא מהכלים ההם, ולפיכך נבחן אור הכתר דגלגלתא, שה״ס אור מקיף דיושר ויחידה לפרצוף ע״ב. ועד״ז כתר דע״ב נבחן מטעם הנ״ל שהוא או״מ דיושר לפרצוף ס״ג. ועד״ז כתר דס״ג נבחן לאו״מ דיושר לפרצופי מ״ה וב״ן, דהיינו משום שמעודם לא התלבשו באותם הכלים שהמה להם לאורות מקיפים, והבן היטב.
והנה נתבאר לך לנכון סוד ה׳ אורות מקיפין דיושר דא״ק: אשר א״ס ב״ה הוא המקיף הגדול הא׳, וג׳ כתרים דגלגלתא ע״ב ס״ג, כל אחד מהם מקיף לתחתון ממנו, אלא שבס״ג נמצא ב׳ מקיפים: למ״ה ולב״ן, משום שמ״ה וב״ן יוצאים ביחד מהזדככות דבחי״א, כנ״ל בענף ט'. וכנגדם יש האורות פנימיים, דהיינו אותם האורות שהתלבשו בה״פ געסמ״ב הנ״ל דא״ק המה נבחנים לפנימיים. ודע שהפרט שוה לכלל, כמ״ש הרב לקמן וע״כ גם בכל אחד מה״פ דא״ק נוהג בו ענין הזדככות המסך לה׳ בחי׳ כחבזו״ן, וממילא נוהג בו ג״כ ה״פ וה״מ ע״ד הנ״ל, שהוא ממש כמו בכללים דה״פ דא״ק, והבן היטב. ויתר דברי הרב בענף זה יתבאר בענף הסמוך בע״ה.