ד) נמצא כי כל כללות האצילות נעשה ממ״ה וב"ן בכללותם, ואמנם כל אחד מאלו יש בו ד׳ בחי', כי שם מ״ה יש בו: ע״ב ס״ג מ״ה ב"ן, וכן בשם ב"ן יש בו: ע״ב ס"ג מ״ה ב"ן. והנה הזכר דעתיק, לקח ע״ב דמ״ה שהוא כתר דמ"ה, ונוקבא, לקחה חצי עליון דע״ב דב״ן שהוא חצי כתר דב״ן. ודכורא דא״א, לקח ס"ג דמ״ה שהוא חכמה. ונוקבא, לקחה החצי תחתון דע״ב דב״ן שהוא חצי תחתון דכתר דב"ן. ואבא דכורא, לקח חצי מ״ה דמ"ה שהוא קו ימין, וחצי האמצעי של בינה דמ״ה. ואמא נוקבא, לקחה חצי מ״ה דמ"ה שהוא קו שמאלי וחצי קו אמצעי דבינה דמ״ה.
ד) בשם מ״ה יש בו ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן וכן בשם ב״ן יש בו וכו': וצריך שתבחין תמיד בענין ע״ב ס״ג מ״ה וב"ן שמביא הרב, באיזו בחינת עסמ״ב מדבר, כי יש הרבה בחי׳ של עסמ״ב כמו שנתבאר בענה"ק. והנה כאן מדבר בעסמ״ב של ד׳ בחי׳ טנת״א: שע״ב הוא טעמים. וס״ג נקודות. ומ״ה תגין. וב״ן אותיות. טעמים, ה״ס ראש הא׳ וכתר. נקודות, ה״ס ראש הב' וחכמה. תגין ה״ס ראש הג׳ ובינה. ואותיות, ה״ס ז״ת וגופא שהם זו״נ.
והנה הזכר דעתיק לקח ע״ב דמ״ה וכו': פירוש, כבר נתבאר דאע״פ שאורות דמ״ה וב״ן יוצאים מזווג אחד מאור העליון, מ״מ יש ביניהם הפרש ע״פ ערכי הכלים, אשר כלים דב״ן נמצאים גבוהים בבחי׳ אחת מכלים דמ״ה, כנ״ל בפמ״א ע״ש. וע״כ מצד מ״ה נבחנים עתיק וא״א לב׳ ראשים, שעתיק ה״ס ראש הא׳ שנק׳ טעמים או כתר, וא״א ראש הב׳ שנק׳ נקודות או חכמה. אמנם מצד ב״ן הם שניהם בחי׳ טעמים או כתר, אלא הם רק ב׳ חצאי מדרגות, לסבת ב״ן שמתחלק על שנים כנ״ל. וע״כ יהיה חצי העליון דמדרגת כתר לבחי׳ עתיק, וחצי התחתון לבחי׳ א״א.
וב' הפרצופין או״א וישסו״ת נמצא להיפך, שמצד מ״ה המה רק פרצוף אחד, דהיינו ראש הג׳ או בינה, באופן שעתיק דמ״ה ה״ס ראש א׳ וכתר, וא״א דמ״ה ראש ב׳ וחכמה, ואו״א וישסו״ת דמ״ה ראש ג׳ ובינה. אמנם מצד ב״ן נמצאים או״א וישסו״ת נבחנים לב׳ ראשים: אשר או״א דב״ן ה״ס ראש הב׳ וחכמה. וישסו״ת דב״ן ה״ס ראש הג׳ ובינה. באופן, שעתיק וא״א דב״ן הם שניהם ראש א׳ וכתר דב״ן. ואו״א דב״ן ראש הב׳ וחכמה דב״ן. וישראל סבא ותבונה ראש ג׳ ובינה דב״ן. אמנם בז״ת שהם זו״נ דאצילות, המה סוד גופא בין למ״ה ובין לב״ן.
וענין ההפכיות שבג״ר הנ״ל הנמצא בין מ״ה לב״ן שאצל מ״ה נחשבים עתיק וא״א לב׳ מדרגות נבדלות, אמנם או״א וישסו״ת נבחנים שניהם למדרגה אחת. והפכי לו ב״ן, שאצלו יהיה עתיק וא״א מדרגה אחת, אמנם או״א וישסו״ת המה שתי מדרגות נפרדות, יתבאר לקמן בענף הבא בע״ה.
ואבא דכורא לקח חצי מ״ה דמ"ה וכו' ואמא נוק' לקחה חצי מ״ה דמ״ה וכו': דהיינו כנ״ל, שאו״א וישסו״ת הם שניהם מדרגה אחת אצל מ״ה, שה״ס ראש הג׳ שנק׳ בינה. וזה אמרו, שאבא דכורא שה״ס או״א שנק׳ ג״כ ביחד בשם אבא, לקח קו ימין שהוא חח״נ וחצי קו אמצעי שהוא דת״י של מ״ה דמ״ה שנק׳ בינה דמ״ה. ואמא נוקבא, שה״ס ישסו״ת שנק׳ לפעמים ביחד בשם אמא, לקחה קו שמאל שהוא בג״ה וגם חצי קו האמצעי שהוא דת״י של מדרגת בינה דמ״ה.
וצריך שתבין מה שאו״א וישסו״ת נק׳ לפעמים רק או״אלבד, דהיינו שאו״א יחד נק׳ אבא וישסו״ת נק׳ אמא. והענין, כי באמת הם מדרגה אחת, דהיינו בחי׳ ע״ס דראש הג׳ דמ״ה שנק׳ גלגלתא עינים ואח״פ, אלא בהיותם בקטנות אז נחלקו לב׳ חצאים: שחציו העליון דהיינו כתר וחכמה נק׳ או״א עילאין, וחציו התחתון דהיינו בינה וזו״נ נק׳ ישסו״ת, וזהו במקורו של הב״ן שנחלק למחצה. ומקורו של המ״ה נמצא שגם ישסו״ת בעצמו שה״ס אח״פ דבינה דמ״ה מתחלק ג״כ לב׳, שבחינת בינה שנק׳ אוזן נשאר עכ״פ בראש דישסו״ת, ובחי׳ ז״ת שנק׳ חו״פ יוצאים לבחי׳ גוף לגמרי. באופן, שמדרגה אחת שנק׳ בינה ומ״ה דמ״ה, מתחלקת לג׳ שלישים: שכו״ח דבינה דמ״ה נעשו או״א עילאין. ובינה לבדה מבינה דמ״ה נעשו לראש דישסו״ת. וז״ת דבינה דמ״ה נעשו לבחי׳ גוף וסיום, והמה מכונים ג״כ ישסו״ת שניים.
וכבר ידעת אשר בעת הגדלות חוזרים חצאי המדרגות ומתחברים כמקודם התחלקותם, ואז נבחן אשר אבא דכורא לוקח כתר וחכמה של המדרגה, דהיינו כל חלק או״א עילאין דקטנות וזהו לראש שלו, גם לוקח בחי׳ ו״ק דישסו״ת השניים, דהיינו ז״א שבהם ונעשה לבחי׳ גוף דאבא. וכנגדו לוקחת אמא נוקבא בחי׳ ראש דישסו״ת הנז׳ שה״ס בינה דבינה דמ״ה, כלומר שעולה ממקומו למעלה לקומת או״א עי׳ ומתתקן לצד שמאל מבחי׳ אבא, ונוקבא לאבא עילאה. ובחי׳ תבונה השניה הנ״ל עלתה ג״כ ומתתקנת לבחי׳ גוף לאמא נוקבא.
באופן, שכל ששה הפרצופין שהם ג׳ שלישי המדרגה של ע״ס דבינה דמ״ה, דהיינו: או״א עי׳ שהם כו״ח דע״ס אלו וישסו״ת הראשונים שהם בינה דע״ס אלו וישסו״ת השניים שהם זו״נ דע״ס אלו, נמצאים מתיחדים כולם למדרגה אחת ראש וגוף שנק׳ או״א לבד, שצד ימין דהמדרגה כולל או״א עילאין בראש ויש״ס השני בגוף ונקרא אבא דכורא. וצד שמאל דהמדרגה כולל ישסו״ת הראשונים בראש ותבונה השניה בגוף ונק׳ אמא נוקבא.
וזה אמרו, שאבא דכורא לקח קו ימין וחצי קו אמצעי דבינה דמ"ה. דהיינו בחי׳ או״א עי׳ בראש, ובחי׳ יש״ס השני בגוף, שהוא חצי המדרגה הימנית דבינה דמ״ה לארכה. ועד״ז אמא נוקבא: חצי המדרגה השמאלית, דהיינו ג״כ א׳ וחצי קו מצד השמאל, שראשה מישסו״ת הראשונים וגופה מהתבונה כנ״ל. וטעם עליית חצאי המדרגות וחיבורם ע״ד הזה יתבאר לקמן בע״ה.
ובזה תבין דברי הרב בע״ח שער כ׳ פרק יוד וז״ל: הנה אבא לוקח משם מ״ה מבינה שבו, הכתר והחכמה שביוד ספירות דבינה זו, ואמא לוקחת בינה דבינה דמ״ה, ויש״ס לקח ו"ק דבינה דמ"ה וכו', ותבונה לוקחת מלכות דבינה דמ״ה, עכ״ל עש״ה. שלכאורה הדברים סותרים למ״שכאן הרב, אשר ע״ס דבינה דמ״ה נחלקו לארכם בין או״א לבדם.
ובמתבאר תבין היטב, אשר שם מדבר בשעת קטנות, שאז ע״ס של המדרגה דבינה דמ״ה, מחולקים על ג׳ שלישים. וע״כ אומר שם, שאבא לוקח כתר וחכמה שביוד ספי׳ דבינה זו, שה״ס גלגלתא ועינים דראש הג׳ הנק׳ בינה דמ״ה, והם נק׳ או״א עילאין דקטנות. אמנם כיון שבגדלות ה״ס ראש אבא, ע״כ אפשר לכנותם ג״כ בשם אבא. וזה אמרו, אשר אמא לוקחת בינה דבינה דמ"ה, שה״ס האוזן דראש הג׳ הזה, והם נק׳ ישסו״ת הראשונים דקטנות כנ״ל. אמנם כיון שבגדלות המה נעשים לראש אמא כנ״ל, ע״כ אפשר לכנותם בשם אמא.
וזה אמרו, ויש״ס לקח ו״ק דבינה דמ"ה. ותבונה לוקחת מלכות דבינה דמ״ה. שה״ס חוטם פה דראש הג׳ הנק׳ בינה דמ״ה, שחוטם ה״ס ז״א הכולל ו״ק: חג״ת נה״י, ופה ה״ס מלכות. והמה בחי׳ ישסו״ת השניים דגופא כנ״ל. שבשעת גדלות נוטל אבא יש״ס שה״ס חוטם לגופו, ואמא נוטלת תבונה שה״ס פה לגופה, כנ״ל, וזכור זה.