ט) והרי נתבאר, מה שהיה קודם התיקון ומה שהיה אחר תכלית כל התיקון, אבל באמצע, היו שינוים רבים, כי התחילו להתקן מעט מעט. כי כשנתקן עתיק, נתקן כל בחי׳ עתיק שיש בכל הי״ס שממנו ולמטה. וכשנתקן א״א נתקנו כל בחי׳ כתרים, שיש בכל הכלים ממנו ולמטה, ונעשה הכלים דכתרים בהם. וכשנתקנו או״א, נתקנו כל בחי׳ כלים של חו״ב, שיש מהם ולמטה. וכשנתקן ז״א, נתקנו כל הכלים של ו״ק שיש מהם ולמטה בכל כלי מהם. וכשנתקן הנוק׳ שהיא מלכות, נתקנו כלים של מלכות בכל כלי מהם, ואז נתקנה הנוקבא. הרי ביארנו דרך כלל.
ט) והרי נתבאר מה שהיה קודם התיקון ומה שהיה אחר תכלית כל התיקון אבל באמצע היו שינויים רבים וכו': כי קודם כל התיקון היו ג׳ ראשונות רק חצאי מדרגות, ולז״ת לא הגיע להם כלום מאור עינים, וע״כ לא היה בהם רק ז' מלכיות, והיו חסרי ט״ר אפי׳ מכל אחת מז״ת, ומג״ר לא היה להם כלום. גם נתבאר מה שהיה אחר תכלית כל התיקון, אשר כל המדרגות שיצאו בהמשך שיתא אלפי שני זה למטה מזה באורך, עלו ונתתקנו והלבישו זה לזה בעובי בקומתן שוה, אבל באמצע היו שינויים רבים, כי התחילו לתקן מעט מעט מעילא לתתא. עד״מ כמו אדם הטובע בטיט עד למעלה ראש, שמתחילה מוציאים ראשו ואח"כ גופו ואח״כ רגליו, כמו כן אותו פרצוף ז״ת הנולד בעולם הנקודים שהיה נמשך עד לנקודה דעוה״ז אשר נשבר ומת ונתפזרו ניצוציו בבי״ע ונתגלה הקלי׳ כנ"ל, הרי תיקונו להחזירו לקומת אצילות כמלפנים, שמתחילה נמשך הראש ונתקן ואח״כ גופו ואח״כ רגליו, כלומר, מעילא לתתא.
וזה אמרו, כשנתקן עתיק נתקן כל בחינת עתיק שיש בכל הי״ס שממנו ולמטה. כלומר, שלא נתקנו כולם בבת אחת, אלא מתחילה הראש, ומתוך שכבר נחלק לב׳ חצאים, נתקן מתחילה חציו העליונה שה״ס עתיק, ואז עדיין לא נתקן מא״א ואו״א וזו״נ כלום, עד שנגמר בחי׳ עתיק. ואח״כ חצי הראש התחתון וכו׳ עד״ז. וכן כשנתקן עולם אצילות, עדיין לא נתקן מבי״ע כלום. כדברי הרב לעיל בענף מ׳ ע״ש, ויתר דברי הרב כאן יתבארו במקומם בע״ה.