י) ועוד טעם ד׳, כי ס"ג יש בו גרעון גדול עתה, והוא, כי עדיין לא הושלם להתברר, כנודע, ולכן עתה מ"ה גדול ומעולה ממנו, אבל לע"ל, אשר יתוקן כל בחי' ס"ג ויחיו כל המלכים ויתבררו לגמרי, בסוד בלע המות לנצח, אז יחזור שם ס״ג לקדמותו ולתועלתו, (נ״א ולמעלתו), ושם ס״ג ישלוט ויאיר בעולם, ואז יתבטל שם מ"ה, אשר זהו ענין חזרת העולם לתהו ובהו, כנזכר בדרז"ל לימות המשיח ואז יתבטל מ״ה, ואז לא יהיה רק ב׳ אורות של ע״ב וס״ג, ודי בזה. [1 - או"פ בהתחלה, 2 - פ"מ]
י) ועוד טעם ד' וכו' אבל לע״ל וכו' ושם ס"ג ישלוט ויאיר בעולם ואז יתבטל שם מ״ה: כבר ידעת, שכל ענין מ״ה וב״ן ה״ס התחלקות המדרגה לשתים בסוד פנימי וחיצוני שזה נעשה מכח תיקון מ״ן ושיתוף מדת הרחמים בדין, אמנם מטרם ירידת נה״י דס״ג לנה״י הפנימיים דא״ק, לא היה שם ענין התחלקות המדרגה לפנימי וחיצוני הנק׳ מ״ה וב״ן, אלא בסוד דחז״ל שמתחילה נברא העולם במדת הדין, שה״ס בכלי אחד דמלכות דא״ק ובחי״ד, וראה שאין העולם יכול להתקיים שיתף עמו מדת הרחמים, שה״ס ירידת נה״י דס״ג המכונה מדת הרחמים אל נה״י הפנימיים שה״ס מלכות דא״ק המכונה מדת הדין, ונשתתפו זה בזה ונתקנו בזה בסוד מ״ן, כנ״ל בפמ״ס ענף ט׳, ואז יצאו משום זה ב׳ פרצופין פנימי וחיצוני, כנ״ל בפמ״ס דף רע״ג, והיה כל זה משום תיקון העולם, אבל לעתיד לבא אחר שיתוקן העולם אז יחזור שם ס״ג לקדמותו ומעלתו הקודמת שבטרם תיקון המ"ן. כלומר, שאותם נה״י דס״ג שה״ס מדת הרחמים יתעלו מנה״י הפנימים ויתבטל השיתוף דמדה״ר בדין, כי העולמות יוכלו לקבל ולהתקיים ממלכות דא״ק בלי שיתופא, כמ״ש לעיל בפמ״ס דף ל"ז ד"ה ובזה תבין בפירוש דברי הזוהר, ואין עוד אלהים עמדי דלית עמי שיתופא כלל.
וזה אמרו, ואז לא יהיה רק ב׳ אורות של ע״ב וס״ג. כלומר ע״ב דא״ק וס״ג דא״ק, דהיינו כל בחי׳ א״ק שבטרם צמצום נה״י דא״ק שאין שם אלא כלי אחד לכל עה״ס ואין שם ענין פנימי וחיצוני שה״ס זכר ונקבה המכונים מ״ה וב״ן, שז״ס חזרת העולם לתוהו ובוהו, כלומר לעולם הכתר שה״ס א״ק שנק׳ עולם התוהו, כנודע. ובזה יתבטלו כל היניקה והקיום לקליפות בסו״ה בלע המות לנצח ומחה ה׳ אל׳ דמעה מעל כל פנים.
ותבין שענין הדמעות הוא מלשון המשנה מדמע ומנסך, שהוא מסוד עליית מ״ן לנוק׳ עינים, שנעשה שם דימוע של מדת הרחמים בדין, אשר עליית מ״ן זה הוא שורש העולמות כנ״ל. וז״ס דחז״ל, הקב״ה מוריד שתי דמעות לים הגדול, פירוש, שמסוד הדימוע הנ״ל נמצא שכן מגיע השפע מחכמה שה״ס עינים, אל בינה דחכמה המכונה ים הגדול והבן זה. ומטעם זה הוטבע באדם שבעת התעוררותו ברחמים מתמלאים עיניו דמעות, והוא להיותם סוד השרש של מיין נוקבין משיתוף מדה״ר כנ״ל. וז״ס אשר לע״ל נאמר ומחה ה׳ אלקים דמעה מעל כל פנים. כי לא יצטרך עוד לזה בדומה לצדיקים של עתה, שאמרו ז״ל שהמה ניזונים בזרוע, כלומר במדת הדין לבד כמו שהיה בטרם השיתוף והבן היטב. ובזה תבין דברי הרב במרשב״י דף ל״ג בראשית בסוף ביאור הזוהר בפסוק מי ברא אלה, בפירושו לדחז״ל ששערי דמעות לא ננעלו, עש"ה.