ט) ואמנם צריך לתת טעם אל הנ״ל, כי הרי אלו הנקודות הנ״ל הם בחי׳ ס"ג, ואיך יהיו גרועים וטפלים לשם מ״ה החדש, ויהיה מ״ה זכר, ונקודות ס״ג נקבה. ונודע בכמה מקומות, כי בחי׳ שם ס״ג גדול משם מ"ה. והתשובה היא, כי שם מ״ה החדש הנ״ל יצא מבחי' הזווג דע״ב וס״ג כנ״ל, לכן כיון שהוא נמשך מכח ע״ב עצמו, לכן הוא גדול מס״ג. ועוד טעם אחר, כי בשם מ״ה לא היתה בו מיתה ושבירה כמו שהיה בשם ס״ג עצמו. ועוד טעם ג׳, והוא, כי אלו בחי' נקודות לבד של ס״ג, אבל המ״ה החדש הוא כולל טנת״א כנ"ל, וכיון שיש בחי' טעמים, ודאי שהוא מעולה על הנקודות דס״ג, אבל לא על הטעמים דס״ג.
ט) אלו הנקודות הנ״ל הם בחי׳ ס״ג ואיך יהיו גרועים וטפלים לשם מ״ה החדש וכו': כמ״ש בענה״ק, אשר מ״ה החדש הוא בחי׳ התפשטות ב׳ ותולדה לב״ן הכולל שה״ס הנקודות, המלבישו מפה דראש א׳ דב״ן ולמטה. ונמצא שב״ן תמיד גבוה ממ״ה החדש בבחי׳ אחת. כמ"ש הרב בע"ח בשער עתיק. ומקשה ע״כ, איך יהיה הב״ן נקבה למ״ה שהוא שפל ממנה.
שם מ״ה החדש יצא מבחי׳ הזווג דע״ב ס״ג וכו': ולכאורה קשה, הרי גם ב״ן יצא מזווג ע״ב ס״ג כמ״ש הרב לעיל בענף י״ז אמנם כבר נתבאר שם שכל אור זה שנמשך לב״ן מאור החדש שיצא מזווג ע״ב ס״ג חזר ונסתלק ממנו בסיבת שביה״כ, ולא נשאר מב״ן, אלא ממה שיש בו מתחילת אצילותו מאור העינים, דהיינו אור דרוח נפש לבד, כנ״ל, עש״ה.
וזהו שמתרץ, כיון שנמשך מכח ע״ב עצמו לכן הוא גדול מס״ג. פירוש, כמ״ש לעיל בפמ"א דף תר״כ ד״ה ובכל אשר אור חדש דבקע לפרסא והאיר בנקודים שיצא מכח ע״ב ס״ג, ה״ס מ״ה דא״ק, שהאיר בב״ן דא״ק שה״ס הנקודות באור של גדלות. וב׳ אורות מ״ה וב"ן דא״ק הללו, ה"ס פנימי וחיצוני, זכר ונקבה, שהפנימי נמשך מע״ב, והחיצוני שה״ס ב״ן נמשך מס״ג, עש״ה. וזה אמרו כאן במ״ה החדש, שהוא ג״כ בחי' פנימי וזכר, שנמשך מע״ב, וע״כ נעשה למתקן ומשפיע אל הב״ן שהוא בחי׳ חיצוני ונקבה, שנמשכת מס״ג. כי ב״ן דא״ק חזר ויצא בבחי׳ פרצוף חיצון באצילות עם מ״ה החדש הזה, והבן היטב.
ותדע אשר אותה בחי׳ ב״ן דא״ק הגבוהה ממ״ה החדש, דהיינו ראש א׳ דב״ן הכולל שאין מ״ה מלבישו, היא אינה צריכה ואינה מקבלת שום תיקון ממ״ה החדש, ואדרבא היא משפעת למ״ה החדש בסוד אור מקיף, כמ"ש הרב בשער עתיק ע״ש.
ועוד טעם ג׳ וכו׳ וכיון שיש בחי׳ טעמים וכו׳ אבל לא על טעמים דס״ג: כבר נתבאר היטב לעיל בפמ״ס דף רע״ב וכאן בפמ"ס דף תרע״ד מעלת הפנימי שה״ס מ״ה על החיצון שה״ס ב״ן, משום שלפנימי יש לו ראש וג״ר מה שחסר זה בחיצון שה״ס ב״ן, ונודע שכל ראש נק׳ טעמים. וזה אמרו, שהב״ן חסר טעמים ואינו אלא בחי׳ נקודות, וע״כ מוכרח לקבל הארתו על ידי הפנימי שהוא מ״ה.
וזה אמרו, אבל לא על הטעמים דס״ג. פירוש כנ״ל, אשר מ״ה אינו מלביש על ראש א׳ דב"ן שה״ס הטעמים שלו, כי המה עומדים מחזה עד הטבור דא״ק ומ״ה החדש יוצא מפה דראש הזה, וע״כ מתחיל מטבור ולמטה כמ״ש בפמ״א דף תרי״ג. וע״כ ודאי שטעמים דס״ג דהיינו ראש א׳ דב״ן הכולל הוא מעולה מטעמים דמ״ה החדש.