ב) ואור המצח הנקרא שם מ״ה אע״פ שיצא מלמעלה מן המצח, הנה מתפשט משם ולמטה ומתחיל מציאותו מן הטבור עד סוף סיום רגליו כנ״ל, אבל מה שנשתנה עתה מבראשונה בעת יציאת נקודת העינים הוא זה, כי אז היתה נקודת הכתר במקומה לבד בפ״ע, ואחריה נקודת החכמה לבדה בפ״ע, וכעד"ז היו כל הי״ס, אבל עתה נתוסף תיקון גדול, והוא כי נקודת הכתר, נמשכה ונתפשטה ממקומה עד למטה קרוב אל סיום רגלי א״ק כמ״ש בע״ה, וזה ההתפשטות הוא כל שיעור הנקרא בשם עולם אצילות, ונקודה זו היא נקראת נוקבא דע״י. וכעד״ז עתיק יומין דדכורא, הנעשה מטעמים דמ״ה כנ״ל, גם הוא מתפשט לשיעור הנ״ל, וכן עשו כל השאר: א״א ונוקבא, ואו״א, וזו״ן. והלבישו זה את זה עד בחי׳ זו״ן.
ב) אבל מה שנשתנה וכו' כי נקודת הכתר נמשכה ונתפשטה ממקומה עד למטה קרוב אל סיום רגלי א״ק וכו': וצריך להבין היטב החידוש הזה שנעשה במ״ה החדש, אשר כל ספירה וספירה נתגדלה ונתפשטה בעצמה עד סיום כל אצילות, שהוא מראשי התיקונים כדברי הרב לפנינו. ותבין זה ע"פ מה דכייל לן הזוהר באדרא זוטא דף רפ״ח (אות מ״ב), וז"ל, ובגין דעתיקא אתרשים בתלת, אוף הכי כל שאר בוצינין דנהרין מניה כלילן בתלת. עוד, עתיקא קדישא אתרשים בתרין וכו', כך כל שאר בוצינין סתימין בתרין.
והנה דבריהם הללו הם כלל גדול ומקיף בכל מרחבי החכמה עד לפרטי פרטיות, כמו שיתבאר כל אחד על מקומו בע״ה. ופירושם הוא ע״ד שנתבאר לעיל, שמסיבת תיקון המ״ן לעולם הנקודים המכונה ב״ן הכולל, נחלקה כל מדרגה עד נוק' עינים לב׳ חצאים, כי אח״פ דכל מדרגה יצאה לבר מראש ונעשתה לבחי׳ חג״ת ותוך. ונתבאר שם, אשר זה היה רק ממדרגת חכמה ולמטה אבל לא בכתר, מפני שהמ״ן דב״ן עלו רק עד העינים שה״ס חכמה עש"ה. אמנם במ״ה החדש עלה המ״ן עד הכתר, והיינו בבחי׳ הפנים דכתר, שה״ס בינה דכתר המכונה מצח, כנ״ל בפמ"א דף תרי״ג ד״ה וצריך ע״ש. והנה מטעם זה נחלקו זו״ן גם ממדרגת הכתר ויצאו לבר מכתר, ע״ד אח"פ שה"ס ס״ג מ״ה וב״ן שיצאו מעינים, כנ״ל. באופן, שיציאת ס״ג מ״ה וב״ן מחכמה דראש, מקורו בב״ן הכולל. ויציאת מ״ה וב"ן לבדם מבינה דראש, מקורו במ״ה החדש, כאמור.
וכבר ידעת, שכל הכוחות שבעליונים בהכרח שמתפעלים בתחתון, ונמצא שיש כאן ב׳ יציאות מכל ראש דפרצופי אצילות, משום שמתפעלים מב׳ היציאות: ממקור ב״ן הכולל וממקור מ״ה החדש. ומתחילה נבחן יציאת אח״פ שה״ס ס״ג מ״ה ב״ן לבר מראש, דהיינו התחלקות המדרגה לשתיים, שמקורו מב״ן. ואח״כ נבחן אשר גם מאותם אח״פ שיצאו לבחי׳ תוך נבדלו מהם חו״פ שהם מ״ה וב״ן, ויוצאים לבר מתוך לבחי׳ סיום וסוף שמקורו ממ״ה החדש. ונמצא שנחלקה מחמתו כל מדרגה לשלוש שכל אחד ואחד נתפשט בעצמו לרת״ס: עינים אזן חו״פ.
וזה אמרם ז״ל, ובגין דעתיקא קדישא אתרשים בתלת, אוף הכי כל שאר בוצינין וכו'. כינודע שעתיקא ה״ס כתר וראש, אשר ממקורו של מ״ה החדש נחלק הכתר לבדו על שלש מדרגות ראש תוך סוף, כי מנוק׳ עינים ולמעלה נעשה לראש וג"ר, ואוזן נעשה לבחי׳ תוך וחג״ת, וחוטם פה שלו ג״כ יצאו לבר מתוך ונעשו לבחי׳ סוף ונה״י. וז״ש דעתיקא קדישא אתרשים בתלת אוף הכי כל שאר בוצינין וכו', כי הכוחות שבעליון בהכרח שפועלים בתחתון כנ״ל.
וזה אמרו, כי נקודת הכתר נמשכה ונתפשטה ממקומה עד למטה וכו' בכל שיעור עולם האצילות. שהרי מכח מ"ה החדש נתארכה כל מדרגה בהכרח לרת"ס עד סיום אצילות, משום דכל אחת נתפשטה בעצמה על ג׳ חלוקות רת"ס, ונמצא משום זה דכל מדרגה מתלבשת בחברתה, כמו שאומר להלן, שהם עתה מכוסים ומתלבשים זה בתוך זה, וכו' והבן היטב. ומה שאמרו שם באדרא, עוד, עתיקא קדישא אתרשים בתרין וכו'. כונתם שאם אנו מבחינים מצד ב״ן לבדו, נמצאים מתחלקים לשנים שנים, דהיינו מנוק׳ עינים ולמעלה לראש, ואח״פ לתוך, כנ״ל.
וזה אמרו, שבעת יציאת הנקודים מהעינים היתה נקודת הכתר במקומה לבד בפני עצמה, ואחריה נקודת החכמה לבדה, וכעד״ז היו כל היוד ספירות עכ״ל. והיינו כדאמרן, שהמ״ן דב״ן הכולל לא עלו כלל לכתר, וע״כ נמצאת ודאי נקודת הכתר במקומה בלי שינוי ואחריה נקודת החכמה לבדה, אמנם אח״פ דחכמה ירדה לבר מפה דנקודים, לבחי׳ חג״ת דנקודים, ושם היתה הבינה דנקודים המכונה ישסו״ת, ונמצא או״א עילאין שה״ס החכמה שהם למעלה לגמרי מהבינה, כי החכמה בג״ר והבינה בחג״ת, ומכ״ש ז׳ תחתונות שלא היה בהם תיקון קוין ואור העינים שלא שייך בהם ענין חילוק מדרגה דב״ן לגמרי, כמ״ש בפמ״ס בענף ט״ו. ואם כן היו כולם זה למעלה מזה, ואין האחת נכנסת בתחומה של חברתה, כאמור.