י) וכבר ביארנו כי מן הטעמים דמ״ה נעשה עתיק יומין בחי׳ הדכורא, ואמנם מבחי׳ הטעמים דב״ן שנעשה משם ס״ג זה, כאשר אמרנו, שאע״פ שבכללות הם נקודות, עכ״ז נחלקים גם הם בעצמם לד׳ בחי׳ טנת״א של ב״ן הזה, וטעמים אלו שיש בשם ב״ן נעשה נוקבא דעתיק יומין. וכן מנקודה דמ״ה נעשה צד הדכורא דא״א, ומנקודות של ב״ן נעשה צד נוקבא של א״א, וכעד״ז בשאר חלוקי האצילות כמ״ש בע״ה במקומו כל פרט ופרט.
י) שאע״פ שבכללות הם נקודות עכ״ז נחלקים גם הם בעצמם לד׳ בחי׳ טנת״א וכו': כבר נתבאר זה בענפים הקודמים שכל פרט מה״פ געסמ״ב נבחן לעצמו ג״כ בגעסמ״ב עש״ה. ומשמיענו, שאותם טעמים דב״ן שנתחברו עם טעמים דמ״ה לבח' נוקבא דעתיק יומין, אינם בחי' ראש א' דב״ן דא״ק העומד מחזה עד הטבור, כי הוא אינו צריך תיקון כלל כנ״ל, אלא הם בחי׳ טעמים דע״ב דב"ן הזה, דהיינו כתר דנקודים המתחיל מטבור ולמטה, שהיא נקודה א' דג״ר דנקודים, וכאמור שהוא בח' ע״ב דב״ן הנק' נקודות ואצילות, משום דראש הא' שהוא פרצוף הכתר והטעמים אינו בחשבון פרצוף הנקודים כלל, וזכור זה מאוד.