ז) ואח״כ באו״א דבריאה הובררו זו״נ דבריאה, וכן כיוצא בזה עד סוף חלקי עשיה ואין להאריך. והטעם שאין כח באו״א לברור כל מה למטה אלא זו״ן בלבד והוא, כי הנה כל הניצוצין אינם שוין, ויש בהם מדרגות חלוקות לאין קץ, כנ״ל בראש הדרוש, לכן כל מה שהוא מבחי׳ זו״נ של אצילות בלבד, יכול להתברר ולעלות עד אמא דאצילות, אבל כל מה שהוא למטה ממדריגת זו״נ אינו יכול לעלות גם הוא למעלה מזו״ן עד אמא, שהרי הוא מדרגה פחותה מזו״נ, ואם היה בו כח לעלות עד אמא, היה גם הוא נכלל בכלל זו״נ. באופן שאינו מתברר שום מדרגה אלא במדרגה א׳ שלמעלה ממנו בלבד, והדברים מובנים ומבוארים.
ז) באופן שאין מתברר שום מדרגה אלא במדרגה א׳ שלמעלה ממנו לבד: כמו שהארכנו לעיל עש"ה, אשר חוק זה נמשך מגעסמ״ב דא״ק, אמנם ענין אחד נשתנה כאן ממה שהיה בא״ק, והוא, כי שם נמצא אשר העליון עצמו העלה מ"ן מז"ת שלו לפה דראשו לזווג בשביל המדרגה התחתונה, שפה דע״ב העלה עה״ס שבגופו בכח הזדככות המסך אל פה דראשו, ששם נעשה זווג חדש שנאצל על ידו ויצאו רת״ס דס״ג כנ״ל, ועד״ז שאר הפרצופין. אמנם בעולם התיקון נשתנה הענין, שכאן כל תחתון מעלה המ"ן דעליון שלו אל עלי עליון, דהיינו לפרצוף הג׳, ואז העליון מתקן בשביל תחתונו הסמוך לו שהוא פרצוף ב׳, באופן שתיקון מוחין דזו״נ ודאי שאינם נבררים ונתקנים זולת בפה דעליונם הסמוך להם הנק׳ ישסו"ת, אמנם המעלה את המ"ן אינו פרצוף העליון שהוא ישסו״ת בעצמו כמו שהיה בפרצופי א״ק, אלא המדרגה התחתונה של זו״נ שנק׳ נשמות הצדיקים שבעולם הבריאה, והמה מעלים את המ״ן הראויים למוחין דזו"נ אל העליון מזו״נ שנקרא ישסו״ת, וזכור זה. וטעם הדבר יתבאר בענפים הבאים בע״ה.