א) בתחלה אודיעך דרך קיצור, כי כל בחי׳ מ״ן שנבררו מן הז' מלכים ועולים עד הנוקבא עליונה, אינם ראויין להצטייר לעשות מהם בחי׳ ולד עד פעם ב'. וביאור הענין הוא כך, כי הנה נתבאר אצלנו כי מ"ן דאו״א הם זו״ן שהם הבנים הראשונים שלהם, גם נתבאר אצלינו כי כל תפלותינו וכונתינו הם לברר ולהעלות הניצוצין של ז׳ מלכים שמתו שהם רפ״ח ניצוצין, וע"י תפלתינו אנו מעלין הניצוצין האלו עד יסוד נוק׳ דז״א בבחי' מ"ן, ונמתקים ונתקנים שם, כי יורדין מ"ד במקום ההוא שעלו מ"ן ומב' בחי' אלו נעשה צורת הולד. גם נתבאר בדרוש א', כי אין בנו יכולת לברר כל הרפ״ח ניצוצין בפעם א', כי אם היה כן כבר בא משיח והיה מתקיים בלע המות לנצח כנ״ל, אמנם בכל תפלה ותפלה כפי כוונת האומרה וכפי זכות הזמן אשר אז נאמרה התפלה ההיא כך מתבררין שיעור קצוב מהרפ״ח ניצוצין, עד שנמצא כי קודם שיבא משיח יכלו ויוגמרו כל הרפ״ח ניצוצין להתתקן.
א) אינם ראויים להצטייר לעשות מהם בחי' ולד עד פעם ב': כבר ידעת שענין מסך שבכלי מלכות המובא בדברי הרב לעיל בענף ד׳ המקבל או״י ומעלה או״ח, הוא ענין אחד עם המ״ן העולים אל הנוק׳ לזווג, שמנקודים ואילך מכונה המסך בשם מ״ן להיותו משותף ממדה״ר, כנ"ל בענה"ק. גם נודע שאין הכלים נגמרים בהסתכלות א׳ על המסך, כי אז מספיק רק לגלות שורשי כלים המכונים כלים של ראש שאינם כלל בחי׳ כלים. ולגלות כלים גמורים המכונים כלים דגופא צריכים לזווג שני המכונה הסתכלות ב׳ עד למלכות דמלכות. כמו שהאריך הרב לעיל בענף ה׳ עש"ה.
וזה אמרו כאן, כי כל בחי' מ"ן שנבררו מז"מ ועולים עד הנוקבא העליונה, אינם ראוים להצטייר לעשות מהם בחי' ולד עד פעם ב', עכ״ל. כי ענין ולד, יורה התלבשות העצמות בכלים גמורים, שנק׳ התלבשות הנשמה בגוף, א״כ מוכרח לב׳ זווגים כנ״ל שאינם נגמרים בזווג א׳.