ט) והנה כל אלו המלכים שמתו יצאו מגו האי בוצינא דקרדינותא, וכמ״ש באדר״ז רצ״ב, דניצוצא אפיק זיקין לש״ך עיבר. וכל אלו ניצוצין דזריק האי בוצינא דקרדינותא, הם המלכים ועלמין קדמאין דאתברו ומיתו, שהי׳ בהם מספר ש״ך ניצוצין כנ״ל, וע״י אותן הה״ג קדישין אחרינין שהם טפה דאמא וכנ״ל וכנזכר באדרא קל״ז וקמ״ב, בהם נתבסמו ונתקנו אותן מלכים קדמאין שהם ש״ך ניצוצין הנזכר פ׳ נשא דקל״א, ואז נצטרפו ונתבררו ויצא מהם פסולת והמבורר עלה למעלה בסוד העיבור גו מעוי דאמא, כנ״ל בדרוש, ובפ׳ פקודי דרע״ז בוצינא דקרדינותא זרק ניצוצין לש״ך עיבר שהם ז׳ מלכים הנ״ל, ואח״כ בירר פסולת מגו מחשבה ע״י ה״ג קדישין אחרים.
ט) וע״י אותן הה״ג קדישין אחרינין שהם טפה דאמא וכו׳ נתבסמו ונתקנו: דהיינו כאמור, להיותם באים מהבירורים הנקיים דאמא, דע״כ נק' הנוק׳ עתה דינא רפיא, אמנם מטרם שקבלה מיתוק זה, נק׳ דינא קשיא. באופן שא׳ דאדני מורה רחמים, שה״ס ה״ג קדישין הנ״ל, ודין דאדני הם דין וסוד ש״ך ניצוצין, שה״ס דינא קשיא, ונמצא שארבע אותיות אדני ה״ס ש״ך ניצוצין, בצירוף ה״ג המבסמים אותם שה״ס שכ״ה ניצוצין שגדרם דין ממותק בה׳ נהורין דאמא כנ״ל.