א) ועתה נשאר לנו לבאר ענין א' והוא, כי נת״ל כי מן החו״ג ומן הת״ת והמלכות ירדו רפ״ח ניצוצין שהם ד״פ ע״ב. ועתה צריך לבאר, כי בהכרח הוא שגם מן הנה״י ירדו ניצוצין, א״כ מה ענינם, ואם ירדו למטה למה לא נכנסו ונכללו גם הם במספר ניצוצין.
א) בהכרח הוא שגם מן הנה״י ירדו ניצוצין וכו': והנה לכאורה יש לתמוה, הרי כבר חשב הויה דמ״ה ונודע אשר הויה דמ״ה כוללת חג״ת נה״י יחד, וא״כ מהו ההכרח שירדו ניצוצים מיוחדים מנה״י ולשאול על מקום נפילתן. ותבין זה עם המתבאר בפמ״א דף תנ״ח ד״ה וכאן אשר יש שינוי גדול בחג״ת ונה״י דנקודים מחג״ת נה״י דאצילות, כי חג״ת נה״י דאצילות באים תמיד מקושרים במדרגה אחת, משא״כ בנקודים אשר חג״ת נמשכו מבחי׳ גופא והסת״ב דאו״א עי׳, ונה״י נמשכו מבחינת גופא והסת״ב דישסו״ת עש״ה.
וזה אמרו, בהכרח הוא שגם מן הנה״י ירדו ניצוצין, כלומר, דיש בהכרח להבין ב׳ בחי' במ״ה: א׳, מצד חג״ת שבו הנמשכים מאו״א עילאין. ב׳, מבחי׳ נה״י שבו הנמשכים מישסו״ת, כי מרחק רב בין ב׳ בחי׳ המ״ה הללו כמ״ש שם.
וזהו שמבאר ואומר, (באות ט׳) והענין הוא, כי כבר ביארנו שיוד אותיות המילוי דשם מ״ה של ת״ת עלו עם יוד אותיות דס״ג למעלה וכו׳, ומתיראים שלא יעלו ג״כ עמהם המספר שלהם וכו׳, שהמספר נגרר אחר האותיות וכו' עכ״ל. ותבין זה עם המתבאר לעיל בפמ״א ענף לג אות ד׳ ד״ה הרי עש״ה כל ההמשך. אשר לפי זה נמצא שבחי׳ ניצוצין דת״ת כלולים מגופא דע״ב ומגופא דס״ג, כי הניצוצין דמדרגה ה׳ הם נמשכו מס״ג כמ״ש שם, שע״כ נפלו לכלי דגבורה שהוא כלי דס״ג, ומדרגה הז' יש בת״ת גם מצד ע״ב, וע״כ מדרגה הז' שהיתה בו מצד היותו גופא והסת״ב דאבא נשארה בו, ומדרגה ה׳ שהיא התוספת שנמשכת רק מישסו״ת עלתה לגבורה.
וזה אמרו, (באות ט') והנה מתיראים אנחנו כי כיון שעלו אלו היוד אותיות למעלה, שלא יעלה ג״כ עמהם המספר שלהם וכו' שהמספר נגרר אחר האותיות שהם שורשם עכ״ל. כי כבר נתבאר לעיל בפמ״א דף ת״ס ד״ה וזה אמרו ותע״ט ד״ה מפני. שתיקון גדול נעשה בכלים דחג״ת מצד ישסו״ת, שה״ס תיקון קוין שקיבלו הכלים דחג״ת בשורשם עש״ה. אשר משום זה נבחן המ״ה שיש בו מכח שניהם, הן מע״ב שהוא גוף האמיתי לו והן מס״ג שקיבל ממנו תיקון הקוים, ונמצא אשר מדרגה הז׳ דמ״ה כלול משניהם מע״ב וס״ג. והנך רואה שת״ת יש לו יחס אחד עם הגבורה הן מצד אבא והן מצד אמא, וע״כ כיון שהאותיות דמילוי מ״ה שהיא מדרגה ה׳ התלבשו בכלי דגבורה, יש פחד שלא ימשך אחריהם גם בחי׳ המספר שלו, דהיינו מדרגה הז', שהיא המלכות דהאותיות ההם, כיון שהם השורש למספר, ונמצא שיאבד ממנו גדר הויה דמ״הלגמרי דהיינו אפי׳ ההבחן שבו מצד אבא הכלול במדרגה ז׳, שהרי ניצוצין אלו הנופלים לכלים הם כבחי׳ הרשימו המשיב אותם לקדמותם, ואם יאבד הרשימו אז לא יוכל אח״כ להתתקן.
וזה אמרו, (באות ט׳) לכן עולין ניצוצין של נה״י למעלה בת״ת שיתקשרו עם מספר מ״ה מדרגה ז׳. פירוש, דמשום שכל בחי׳ גופא דאמא דהיינו הנה״י השאירו הניצוצין שלהם בת״ת, אז נשמרו הניצוצין דמדרגה הז' על מקומם, כי לא יכול לעלות אל הגבורה שהוא בחי׳ כלי מצד אבא ובחי׳ ראש מצד ישסו״ת, משום דמדרגה הז׳ דמ״ה כבר נכלל מגופא דאמא, ואינו יכול לעלות אל כלי דאבא, ומשום שהגבורה היא בחי׳ ראש מצד אמא, ומדרגה ז׳ דמ״ה כבר נכללו מניצוצי נה״י דגופא, שבאופן זה נשמרו הניצוצין דמדרגה זו דמ״ה במקומו, הן מצד אבא והן מצד אמא, וכל זה הוא מצד שנכלל בניצוצי נה״י והבן.