א) ועתה צריך לבאר כמה שאלות שיש בכל הנ״ל והוא, כי צריך לידע למה היו השינוים האלו, שבשם ע״ב אנו לוקחים חשבון מדרגה הז', ומס״ג ב׳ מדרגות שהם ה׳ וז', וממ״ה ב׳ מדרגות שהם ג׳ וז', ומב״ן מדרגה א׳ בלבד, והוא הד'. והתשובה, כי הנה נת״ל כי הצד השוה שבד׳ הויות הנ״ל שהם ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן הוא שהמדרגות שהם ממדרגה הז' ולמטה כולם נפלו בבריאה, ולכן בשום חשבון אין אנו מחשבין משם ולמטה כלל, רק ממדרגה הז' או למעלה הימנו ולא למטה ממנו כי כל שלמטה ממדרגה הז׳ כלולים בה, כי כולם גרועים ממנה ואינו עולה בשום חשבון כלל. ולכן אין אנו מזכירין ומחשבים באלו הרפ״ח ניצוצין, רק אלו הד׳ מספרים שיש בד׳ מלואים של ד׳ שמות אלו, שהם: ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן. ולהיותם משונים במילויהן לכן נזכרים כל הד' מלואים, לפי שזה גי׳ ע״ב וזה ס״ג וזה מ״ה וזה ב״ן, ואין מספרם שוים במלויהן.
א) הצד השוה וכו' שהמדרגות שהם ממדרגה הז׳ ולמטה כולם נפלו וכו': ענין נפילת הניצוצין כבר נתבאר שהוא מזווג הרשימו במסכים דאור האחורים, כדברי הרב לעיל בענף ד עש״ה ובפנים מאירות. ונתבאר בענף הקודם, אשר ענין הסתלקות האור המניח רשימו הגורם להכאה באור דאחורים, אינו נוהג באור העינים של הנקודים שהם בחי׳ ג״ר דנקודים, רק באור יסוד א״ק שהוא אור דגדלות של הנקודים שעל ידו השיגו ג״ר ממש, דהיינו יחידה חיה נשמה בג׳ ראשים: כתר או״א עי׳ וישסו״ת, ובג׳ גופין: דעת, חג״ת, נהי״מ. כמ״ש באורך בענף כ״ב בפנים מאירות ע״ש. שהמה נבחנים רק מצד העביות שבמסך, אשר כתר יש לו מסך דבחי״ד, ואו״א עילאין שהם ע״ב יש להם מסך דבחי״ג, וישסו״ת שהם ס״ג יש להם מסך דבחי״ב, וז״ת שהם מ״ה וב״ן יש להם מסך דבחי״א. ונודע אשר כל אחד מד׳ בחי׳ המסכים הנ״ל, נבחן לפי עצמו ג״כ בד׳ בחי׳ ההם, באופן אשר אפי׳ המסך היותר זך שהוא מסך דבחי״א שע״ס שלו המה בקומת ז״א, מ״מ נבחן שיש בו לפי ערכו בחי״ד שבבחי״א ובחי״ג שבבחי״א ובחי״ב שבבחי״א וכו׳ עד״ז, וזכור זה.
והנה מדרגה הז׳ אשר בכל אחד ואחד מד׳ הויות ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן, שהוא בחי׳ החשבון דהויה במילואה כסדרה, דהיינו בחי׳ הפנים שלה, הוא המסך בעביות דבחי״ג שבהויה ההיא, דהיינו בחי׳ ע״ס בקומת חכמה שבאותה הויה, חכמה דהויה דע״ב או חכמה דהויה דס״ג או דמ״ה וכו׳. וכבר ידעת שהחכמה היא סוד אור העצמות שבכל מדרגה, ולפיכך אנו מכירים לכל מדרגה רק במסך דבחי״ג שבה, דהיינו במדרגה הז׳ שהוא הגימ׳ דפנים דאותיות של הויה ההיא, שאלה הם הכינויים ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן הנודעים בכל מקום הנרמזים רק במדרגה ז׳, שבה החשבונות ההם כאמור.
ולפיכך גם במספר רפ״ח ניצוצין אנו מחשבים את המדרגה הז׳ בכל ההויות להיותה עיקר גדרה של ההויה כנ״ל, חוץ מב״ן שאין מדרגה הז׳ נחשבת שם, משום שמ״ה וב״ן כלולים תמיד יחד במסך אחד, דהיינו במסך דבחי״א כמבואר לעיל, וע״כ אין גדר מיוחד נבדל להויה דב״ן, אלא שנבחנת בכל מקום בגדר המ״ה, וזכור זה.
וזה אמרו, הצד השוה וכו' הוא שהמדרגות שהם ממדרגה הז' ולמטה כולם נפלו בבריאה ולכן בשום חשבון אין אנו מחשבין משם ולמטה כלל וכו' כיכולם גרועים ממנו וכו' עכ״ל. והוא כדאמרן, שקומת החכמה דכל הויה שעליו מראה החשבון שנק׳ מדרגה ז׳ הוא עיקר גדרה של אותה הויה. דהיינו החשבון דעשר אותיות דהמילוי שלה שהוא אור הפנים שלה, משא״כ אור האחורים דכל הויה שהוא הריבוע דעשרת אותיות המילוי שלה, כבר המה בחי׳ הזדככות המסך, שענין זה שוה הוא בכולם ואין בהם הבחן לפי עצמם רק ע״פ אור הפנים שבה, וע״כ אין הריבוע דהויות עולים בחשבון כלל. וזה אמרו,
ולהיותם משונים במילויהם לכן נזכרים כל הד' מילויים. דהיינו כאמור, שבמדרגה הז׳ ניכר כל השינוי ממדרגה אחת לחברתה והבן היטב.
שיש בד' מילואים של ד' שמות אלו שהם ע״ב ס״ג וכו': ואין להקשות ע״ז מהמבואר בכמה מקומות שאחורים דכתר ואו״א שנתבטלו מ״מ נשארו באצילות ולא ירדו כלל לבריאה, וא״כ איך נמנין ע״ב ס״ג בכלל רפ״ח ניצוצין שירדו לבריאה. כי כבר נתבאר לעיל, שענין הניצוצין לחוד וענין אור אחוריים לחוד, כדברי הרב לעיל בענף ז' אשר מבחין שם ד׳ אורות בסבת ההזדככות וההסתלקות. ואור הרביעי הגרוע מכולם שהוא בחי׳ כלים, ה״ס הניצוצין הנופלים אל הכלים מכח הכאה דאור הג׳ שנק' רשימו, באור הב׳ שנק׳ אחורים, עש״ה ולעיל בפמ״א ענף ל״א אות א׳ ד״ה ג׳ בחי׳ עש״ה. והנך רואה שאור דאחורים דכתר ואו״א, ודאי שלא ירד אלא מג״ר לז״ת ולא כלל מגבול האצילות ולמטה כנודע בכ״מ, אמנם אור הג׳ שהוא הרשימו הכה באחוריים ההם. ומזווג זה יצאו אלו הניצוצין שהיא תולדה חדשה והמה ודאי שנפלו לכלים שבבריאה כדי להחיותן, כי הניצוצין האלוהמה בחי׳ כלים, כדברי הרב שם בענף ז' עש״ה ושמור זה.
ובזה תבין, אשר כל אלו רפ״ח ניצוצין לא נפלו אלא לכלים דז״ת כי בראשים אין כלים אלא שורשי כלים, דע״כ נבחנים כאור בלי כלי כנודע, באופן, שניצוצין שנפלו מע״ב ירדו בחסד, כי החסד הוא גוף וגמר כלים דחכמה וגופא דאבא, כדברי הרב בענף כ״ב, שבשבירת כלי דחסד נפלו האחוריים דגופא דאבא, והיינו משום דגופא דאבא הוא בחי' ראש ושורש כלי מסוד הסתכלות א׳, ואין שום קיום לאור בלי כלי, דע״כ להסתכלות ב׳ צריך שממנו יצא האור בכלי דחסד, ואז נתקיים ג״כ האור בגופא דאבא שהוא השורש לכלי דחסד, כמבואר בפמ״א שם. וע״כ כשנשבר החסד ממילא נתבטל ג״כ האור מגופא דאבא, משום שנשאר בלי גמר כלי שלו ואין קיום לאור בלי כלי, עש״ה. ולפי״ז מובן היטב, אשר הניצוצין שנפלו מזווג הרשימו עם אחורים דע״ב שהוא גופא דאבא הנ״ל שנתבטל, ודאי שנפלו לכלי החסד כדי להחיותו, שבכח זה יכול לשוב לקדמותו לבחי׳ כלי לע״ב כמו שהיה טרם שנשבר, והבן היטב.
ועל דרך זה ניצוצין דס״ג שהיא גופא דאמא נפלו לכלי דגבורה, כי גופא דאמא ה״ס ראש ושורש כלי מהסת״א, וכלי דגבורה ה״ס הסת״ב שלה, אשר משום זה נמצא כלי דגבורה מקיים לאור גופא דאמא, וכשנשבר הכלי דגבורה נתבטל וירד גם גופא דאמא, כדברי הרב שם. ולפיכך, הניצוצין שנולדו מכח זווג הרשימו באור דגופא דאמא שנתבטל, ודאי שנפלו לכלי דגבורה להחיותו, וניצוצין דמ״ה דהיינו מכללות ז״ת עצמו נפלו לכלי דת״ת שהוא כולל לכל חג״ת נה״י כנודע. וניצוצין דב״ן לכלי דמלכות כמ״ש בסמוך בע״ה.